גור

“אמא, אפשר לאמץ כלב?” שאל יניב בן ה-11, “בפעם ה-50 לא! אולי עוד כמה זמן, אבל כרגע, לא!” ענתה אימא. “אוף, אימא אף פעם לא תסכים לי לאמץ כלב…” חשב יניב. למחרת בבית הספר רועי חברו הטוב של יניב אמר לו שאבא שלו מצא גור כלבים ברחוב, ושאבא שלו אמר שהם יגדלו את הכלב במשך כמה ימים ואז יביאו אותו לצער בעלי חיים. יניב חשב שאולי הוא ייקח את הכלב ויגדל אותו בלי שהוריו ידעו וכך יגשים את חלומו- לאמץ כלב. אחרי הצהריים יניב הלך לרועי כדי לקחת ממנו את הכלב, כשחזר הביתה עם הכלב, יניב כבר מצא לו שם, שוקו, כי הוא היה חום ויפה כמו שוקו. כשהגיע הביתה הוא הלך לצד האחורי של הבית שבו היה חדרו הוא פתח את החלון והכניס דרכו את שוקו, הוא סגר את החלון והלך  לדלת הקדמית, כדי להכנס מהדלת,כדי שהוריו לא ידאגו לו. כל בוקר יניב קם מוקדם ואמר להוריו שהוא יוצא לרוץ. הוא הוציא את שוקו דרך החלון שלו וקשר אותו לגדר, הוא יצא מהדלת ולקח אותו לסיבוב. אחרי הצהריים הוא שם אותו בתיק ואמר להוריו שהוא הולך ללמוד עם חבר. הוא היה ומוציא את שוקו מהתיק אחרי שיצא מהבית, ולוקח אותו לסיבוב. מדי פעם הוא גם הלך לסבתא שלו לבקש ממנה קצת כסף, ועם הכסף הוא קנה לשוקו אוכל. עבר שבוע וחצי מאז שיניב אימץ את שוקו, ואחר צהריים אחד, יניב הוציא את שוקו מהחלון וקשר אותו לגדר הוא יצא מהדלת ואמר להוריו שהוא יוצא לסרט עם חברים ויחזור בעוד שעה וחצי, יניב שחרר את שוקו מהגדר, עשה איתו סיבוב וריצה, ואחרי 30 דקות של סיבוב וריצה, יניב הלך עם שוקו לפארק ושיחק איתו בצעצועים לכלבים שקנה מהכסף שסבתא שלו הביאה לו,

לאחר חצי שעה של משחק איתו הם הלכו לפארק כלבים, ושוקו שיחק שם עם כלבים אחרים ורץ במתקנים. אחרי 30 דקות הם התחילו לחזור לכיוון הבית, בדרך הביתה, יניב ראה את אחותו הגדולה בת ה-14, יעלה, הולכת לכיוונו, כשיעלה ויניב נפגשו, יעלה שאלה את יניב: “של מי הכלב הזה?” “אמממ שלי…” ענה יניב בלחש, “מה? אימצת  כלב בלי רשות של אימא ואבא?!” צעקה יעלה בהפתעה, “כן, אבל אל תגלי, בבקשה… זה ממש חשוב לי..” ביקש ממנה יניב, “אוקיי, לא אגלה להם, אם תרצה שאעזור לך עם הכלב תגיד לי, אוקיי?” אמרה יעלה “דבר ראשון, יש מצב שתעזרי לי להוציא אותו פעמיים ביום? ודבר שני, לא קוראים לו כלב, קוראים לו שוקו!!!” ענה לה יניב “אוקיי, אוקיי, לא צריך לצעוק…” נבהלה יעלה, “אז תעזרי לי?” שאל שוב יניב, “כן אני אעזור לך.” ענתה יעלה, “תודה,” השיב לה. למחרת בבוקר שוב קם יניב כדי להוציא את שוקו לטיול כשהוא הלך הוא חשב שאולי סבתא תוכל לשמור לו על שוקו לכמה ימים, אחרי בית הספר הלך יניב אל סבתא וסיפר לה הכול, מזה שהוא אימץ גור כי הוא רצה כלב ועד עכשיו, “אני לא חושבת שתוכל להמשיך כך לנצח, עם ההחבאה של שוקו, אני מציעה שנמצא פתרון,” אמרה סבתא. “איזה פתרון?” שאל יניב “אולי, תלך להורים שלך ותגיד להם שחבר שלך אימץ כלב בלי רשות ההורים שלו, כמו שאתה עשית, ותראה איך הם מגיבים, אוקיי?”  הציעה סבתא “אוקיי,” אישר יניב. ואכן, בארוחת הערב, יניב אמר להוריו שרועי אימץ כלב בלי רשות הוריו והוא כבר שבוע וחצי ככה, והוריו עדיין לא יודעים. ש”אם הילד שלי היה עושה כזה דבר הייתי מאוד כועסת!” אמרה אמו, ואביו אמר:”זה מאוד לא אחראי לעשות כזה דבר!” יניב

קצת פחד אבל אזר אומץ ואמר להם: “אימא, אבא, אם כבר, אני חושב שהוא ממש אחראי אם הוא הצליח גם לטפל בכלב וגם לשמור את זה בסוד שהוריו לא ידעו, ואם ההורים שלו הביאו אותו למצב כזה שאולי הם לא סומכים עליו מספיק ולא נותנים לו לאמץ אז זה  מאוד אמיץ מצדו”. “בעצם, אולי אתה צודק” השתכנעו הוריו, עכשיו יניב הרגיש בטוח יותר לספר את זה להורים שלו, “אימא, אבא, יש לי משהו לספר לכם, זה לא רועי שעשה את זה, זה אני…” “יניב, אני מאוד גאה בך!” אמרה אמו, “גם אני!” אמר אביו “כל הכבוד לך!”