קטגוריה: סופרים צעירים תשפד

זה היה בוקר שבת בשביעי לאוקטובר ישבתי על הספה וקראתי ספר, אימא אבא ואחותי הקטנה מיכל היו בתפילה. פתאום שמעתי אזעקה מחרידה. בהתחלה נבהלתי אבל

ערב אחד הלך דניאל בן ה–9 לצחצח שיניים. לפתע ראה דניאל משהו מאוד מוזר ומעניין. מברשת השיניים ומשחת השיניים שלו הסתודדו ביחד ליד הכיור. דניאל

זה היה אמצע שיעור מתמטיקה של כיתה י’א,  גילי כמעט נרדמה, המורה ”חפרה” לה, היא הייתה תלמידה  גרועה במתמטיקה.  בכללי היא לא אהבה בכלל את

“בוקר טוב,” אמרה אמא. “את זוכרת שהיום את מתחילה לימודים בבית ספר חדש- בית ספר למחוננים?” “כן” עניתי  “למרות שאין לי כל כך מצב רוח

את עוד תראי. יום אחד היתה ילדה בשם דניאלה. לדניאלה היה משהו אחד חשוב בחיים שלה: הטלפון!  הטלפון שלה היה לה הדבר הטוב בחיים שלה

הספריה הקסומהמאת:קדם לוריא ג’-1 לפני כמה שנים היה בית-ספר שקראו לו נוף-השדות.היו לו 19 כיתות והיו בו 200 תלמידים בערך,והכי הכי חשוב לסיפור היה בו

שיינא היא ילדה מאוד טובה וחמודה. בבית הספר היא מצטיינת מאוד ואהובה על כולם! החיים שלה היו תמיד שלווים ורגועים. לאחרונה שיינא שמה לב שאמא

סבתא של אמא שלי נולדה בירושלים בשנת 1927.  היא הייתה בת שישית מעשרה ילדים במשפחה שלה.  סבא שלה היה הרב יוסף חיים זוננפלד, הרב של

מסיבת פיג’מות באחד מימי החורף, ליבי החליטה לערוך מסיבת פיג’מות. ליבי, תלמידה מקובלת וחברותית, למדה בכיתה ד’. היא הייתה גבוהה, היו לה עיניים כחולות ושיער

מוישה והילד המיוחד הסיפור שלי על ילד בשם מוישה, מוישה היה בן 10 והוא חלם חלומות מעניינים. אמא של מוישה הייתה מחממת לו כוס חלב