מעשה בשלוש אחיות
היה היו שלוש ילדות ושמן יעל, שירה וטליה. למעשה הן היו שלוש אחיות. יעל הייתה בת 9 שירה הייתה בת 7 וטליה הייתה בת 6.
הן מאוד אהבו לצייר, לכתוב, לשחק ובמיוחד אהבו להיות יחד. הן היו חברות מאוד טובות, עד שיום אחד סוער השכם בבוקר, התחילה מריבה בין הבנות. המריבה הייתה על טבעת זהב מיוחדת ששירה מצאה מתחת לכרית. המריבה נמשכה ונמשכה עד שהחליטו הבנות לעזוב אחת את השנייה. יעל הלכה לסבתא, שירה לדודה וטליה לשכנה.
נכנסו לבתים של כולם בשקט כשכולם עוד ישנו. מאוחר יותר בבוקר אמא קמה, נכנסה לחדרם והתפלאה למראה עיניה .
מה היא רואה? איפה הילדות?
אמא התחילה קצת לפחד. היא התחילה לחפש ולחפש אך לא מצאה.
“אולי מישהו גנב אותן? אולי הלכו להתאוורר?” חשבה לה אמא.
אמא יצאה לראות איפה הילדות.
היא הלכה ליונתן החלבן אבל אינן.
הלכה לצחי המוכר ולא מצאה את הילדות.
פתאום אמא חשבה על רעיון, אולי הן אצל השכנה. אמא דפקה והשכנה פתחה.
“אולי ראית את הבנות המתוקות שלי?” שאלה אמא. “פשוט קמתי, באתי לחדרן והם לא היו שם. הלכתי ליונתן החלבן וגם שם לא היו. הלכתי לצחי המוכר וגם שם אינן. ואז נזכרתי, שיש גם אותך, אולי הן אצלך ודפקתי” .
“בטח”, ענתה השכנה. “האמת היא שכן אבל רק טליה אצלי. מוקדם בבוקר התעוררתי מדפיקות ולא הבנתי מי זה שדופק ככה השכם בבוקר. רצתי לראות מי זה. פתאום ראיתי שזאת ביתך. שאלתי אותה מדוע באת? ואיך זה שאת לא ישנה? היא אמרה אני לא אומר למה באתי אבל אומר שאני לא ישנה. התעוררתי ולא הצלחתי לחזור לישון. היא שאלה אם יש חדר פנוי בשבילה והלכה לישון היכן שאמרתי לה. נרדמה ועד עכשיו היא לא קמה”
“מוזר” אמרה אמא.
“מאוד מוזר”, אמרה גם השכנה. “עכשיו אראה לך איפה היא”
אמא הלכה בעקבות השכנה ומצאה את טליה ישנה. היא ניסתה להעיר אותה. טליה התעוררה ושמחה מאוד לראות את אמא. היא חיבקה אותה וסיפרה לה את כל המעשה עם האחיות. איך רבו ואיך הלכו כל אחת למקום אחר.
אמא וטליה הודו לשכנה והלכו לחפש את יעל ושירה. בינתיים בבית של סבתא יעל ישבה ליד השולחן עצובה וחשבה. חשבה על האחיות ועל אמא ורצתה לחזור הבייתה. לפתע שמעה ארבע דפיקות, אחת חזקה ושלוש מהירות. יעל פתחה את הדלת ולשמחתה הרבה ראתה את אמא ואת טליה. יעל קפצה עליהן בחיבוקים וסבתא הזמינה את כולן לאכול עוגיות ולשתות שוקו.
אמא, יעל וטליה המשיכו בדרכן.
“בטח שירה אצל דודה מרים!” אמרה אמא. “היא הדודה האהובה עליה”. יעל וטליה רצו ודילגו כל הדרך עד שהגיעו לבית דודה מרים.
דודה מרים פתחה את הדלת בחיוך ושמחה לקראתן.
“האם שירה אצלך?” שאלה אמא.
“כן. מהבוקר מוקדם.” ענתה דודה. “בואו ואראה לכן איפה היא משחקת. היא סיפרה לי שהיא מצאה משהו נוצץ ואדיר. היא הראתה לי וגיליתי שזו הטבעת הכי נדירה שראיתי בחיי. היא נראית מזהב אמיתי ומצופה יהלומים”.
כולן הלכו יחד לחדר המשחקים שבו הייתה שירה וקראו לה.
כשראתה אותן שירה באה בשמחה והושיטה את הטבעת לאמא.
“אני נותנת לך את הטבעת ואת תחליטי מי תלך איתה כל פעם” אמרה שירה. “ואתן”, היא תפסה את אחיותיה ביד, “העיקר שתמיד תהיו החברות הכי טובות שלי”.
