לעשות טוב
שלום ,קוראים לי רחל, אני בת 11 אני גרה בבאר שבע ולומדת בכיתה ה. המוגבלות שלי היא שאני יושבת על כיסא גלגלים,אני מומחית בתחום הציור ואני ממש אוהבת את זה, שנה שעברה הייתי בתחרות ארצית בציור וזכיתי במקום השני. לפעמים ברחוב ילדים קטנים מצביעים עלי ולפעמים אני רואה ילדים גדולים שלשניה מסתכלים עלי וישר מסובבים את הראש כדי שאני לא העלב אבל עמוק בפנים אני עצובה. בלילות אני חושבת: למה רק אני על כיסא גלגלים ואני לא הולכת כמו כולם .יש לי כיסא גלגלים מאז שאני בת 4 כי נפלתי ממתקן גבוה בפארק כי חשבתי שאני יכולה לעשות אותו ובסוף לא הצלחתי ואז נפלתי מהמתקן, בגלל זה יש לי כיסא גלגלים. יש לי הרבה חברות טובות ואני אוהבת אותן לפעמים שאנחנו משחקות ביחד בדברים, ואני לא יכולה לשחק בהם הן משחקות משחק אחר שבו אני כן אוכל לשחק. אני עברתי בית ספר, כי בבית הספר הקודם שלי לא היו לי שם חברות הן רק התרחקו ממני ובאמת שאין לי מושג למה. אני לא מרגישה שאני שונה, אבל אולי האנשים שסביבי דווקא כן מרגישים את זה. כי כולם יכולים ללכת ורק אני לא יכולה , זה ממש קשה לי לחיות ככה אני לא יכולה לעשות דברים שאני ממש רוצה לעשות,אולי אתם חושבים שזה קצת כיף להיות על כסא גלגלים כי תמיד סוחבים אותך או שאתה גורר את עצמך דרך הגלגלים ולא צריך ללכת, אבל זה ממש לא איך שזה נראה, זה ממש קשה ומתסכל ואני רק רוצה להיות ילדה רגילה שיכולה ללכת רגיל. אבל אני גם יודעת שאני לא לבד ושיש את האנשים סביבי שתמיד תומכים ועוזרים לי ומרימים אותי! ושאם אני מרגישה לבד אז אני אדע שתמיד יש לי משהו מעליי שאני מאמינה בו ושאני מתפללת אליו בכל יום ושאני מודה לו כל שנייה ושנייה, אני רוצה להיות ילדה רגילה ועם זאת אני אוהבת את מי שאני כי בזכות זה אני מרגישה ממש מיוחדת גם אם זה לא תמיד כיף. אבל אני שמחה במי שאני ובחברה שיש לי. יש לי חברות סופר מושלמות שאוהבות אותי ומבינות אותי. אני לא מרגישה בודדה דווקא להפך אני מרגישה עם זה יותר חזקה וילדה טובה.
אבל אז קרה רגע נורא! אתמול בערב אמא שלי הודיעה לי שאני צריכה ללכת לבית ספר של ילדים עם מוגבלויות דומות לשלי, ברור שמיד התנגדתי. הסברתי לאמא שלי למה אני לא צריכה לעבור: ”אני הכרתי חברות נפלאות לא בא לי לעזוב אותן”, ”אני ילדה מיוחדת ואת אפילו אמרת לי את זה!” התרגזתי
נורא והלכתי לחדר שלי, ואז שמעתי דפיקה על הדלת, זאת הייתה אמא, היא אמרה שאני צריכה את זה ושזה הדבר הנכון לעשות. בסוף הלכתי לבית ספר החדש שלי, כבר ביום הראשון הכרתי מלא חברות טובות אבל אני עדיין שומרת על קשר עם החברות הקודמות שלי. עכשיו אני אספר לכם סיפור:כשהייתי בת 3 ראית ילדה שהיא יושבת על כיסא גלגלים לא הבנתי למה היא לא קמה ממנו עד ששאלתי את אמא שלי והיא אמרה לי למה. בחיים לא חשבתי שגם אני אהיה ככה, עכשיו אני מבינה איך זה מרגיש וזה ממש לא כיף אפשר להגיד שזה אפילו סיוט בשבילי, אני לא יכולה לעשות מלא דברים שאני ממש ממש רוצה לעשות, גם יש אנשים שמבקשים עזרה ואני רוצה לעזור אבל יש עזרות שאני לא יכולה לעזור בהם ואני ממש אוהבת לעזור ולעשות רק טוב לאנשים, ובכללי אני אוהבת את עצמי ואת כל האנשים שסביבי תומכים בי ועוזרים לי כשקשה, וגם אני עוזרת ותומכת כמה שאני יכולה משתדלת לעשות את זה באהבה שלמה וברצון רב. הסוף
