ג’נט הייתה דודה שלי, היא הייתה האחות הגדולה של אבא שלי.
כמעט כולם הכירו את ג’נט דעבול, היא הייתה מורת נהיגה, מנהלת בית ספר לנהיגה ועורכת דין.
ג’נט דודה שלי תמיד אהבה לעזור לכולם, גם למשפחה ולחברים וגם לאנשים שהיא לא מכירה, היא הייתה עושה הרבה מצוות.
דודה שלי הייתה אישה שמחה בכל מקום שהייתה שמעו אותה וראו אותה שמחה ורוקדת.
אהבתי מאוד את דודה שלי, אבל לא נפגשתי איתה הרבה, כי היא כל הזמן עבדה ודאגה לילדים שלה ולנכדים שלה והייתה עוזרת למי שקשה לו.
העבודה שלה הייתה נהיגה על הכביש כי הייתה מורת נהיגה ונהרגה בתאונת דרכים בכביש.
בחג החנוכה, דודה שלי ג’נט דעבול חגגה עם חברים הדלקת נר שלישי.
לא ידענו שזה יהיה הנר האחרון שהיא תדליק בחג החנוכה הזה ושהיא לא תחגוג יותר חג חנוכה או כל חג אחר.
כשדודתי היקרה ג’נט דעבול, יצאה מהמסיבה השעה הייתה כמעט שתיים עשרה בלילה, היא רצתה להגיע הביתה ובכביש מהיר היא טעתה בדרך ועצרה בצד כדי להפעיל אפליקציית וויז, שיראה לה את הדרך.
אוטו שנסעו בו חמישה בחורים ערבים, שבאו מאזור ירושלים, נסעו במהירות של 180, ופגעו ברכב של דודה שלי.
המכה הייתה כל כך חזקה שנשברה לה המפרקת בצוואר ודודה שלי נהרגה במקום.
באחד בלילה הטלפון של ההורים שלי צלצל, והודיעו להם שדודה שלי עברה תאונת דרכים קשה.
לא אמרו להם שהיא מתה.
אבא שלי נסע ישר לבדוק מה קרה ואמא שלי נשארה איתי בבית, אני לא ידעתי עוד כלום כי ישנתי.
רק בבוקר אמא שלי סיפרה לי בבכי שדודה שלי ג’נט תהיה עכשיו לתמיד ליד המלאכים בשמיים.
הייתי מאוד עצובה, דודה שלי לא הייתה אישה כל כך מבוגרת והיא יכלה לעשות עוד הרבה דברים בחיים אם היא לא הייתה מתה.
כל המשפחה הייתה עצובה והם בכו המון.
כשהייתי באה לבית שאבא שלי ישב שבעה, שמעתי שאנשים רק דיברו עליה טוב וכמה שהיא עזרה למשפחות שאין להם כסף.
אבל גם שיחקתי שם במשחקים בגינה עם הנכדים של דודה שלי ג’נט.
לאבא שלי היה טוב שהייתי באה ומבקרת אותו ומחבקת אותו.
אחרי חודש עשו לדודה ג’נט אזכרה והתפללו ועשו סעודה.
באו המון אנשים לסעודה.
ומורי הנהיגה עשו מסע הצדעה לעילוי נשמת ג’נט דעבול וגם אני הייתי במסע הזה.
כולם היו במכוניות הרבה מכוניות נסעו אחד אחרי השני עם מדבקות של תמונה של ג’נט.
אחר כך ישבנו כולם וראש העיר סיפר על דודה שלי ואיזה אישה טובה היא הייתה. גם דוד שלי בעלה דיבר עליה וסיפר עליה, היה לי מאוד עצוב.
אני זוכרת שכל שנה, בחג פורים דודה ג’נט, חיכתה שאמא שלי תשלח לה תמונה שלי בתחפושת.
הייתה פעם אחת שאמא שלי שכחה לשלוח לה תמונה שלי מחופשת ובבוקר עוד לא הגעתי אפילו לבית הספר מחופשת, היא כבר שלחה לאמא שלי הודעה, שהיא שואלת “מה עם תמונה של אלוצ’קה מחופשת?”.
היא חשבה על כולם ודאגה לכולם.
הלוואי שכל הנהגים ינסעו בזהירות ולפי החוקים, כדי שלא יהיו תאונות ושאנשים לא יפגעו בכבישים.
ואני וכל המשפחה, נמשיך ליהנות ולשמוח כמו שדודה של הייתה שמחה ולעשות מצוות ולעזור לאנשים כמו שדודה שלי הייתה עושה.
