ההרפתקאות של יולי, מאת אדל אדלר, כתה ב4 ממ”ד ביל”ו רעננה
שלום, קוראים לי יולי, ואני רוצה לספר לכם על כל ההרפתקאות שלי.
אני מתחילה.
אתמול שמעתי את אמא ואבא מדברים על לטוס לאילת. נכנסתי לחדר והם שאלו אותי “את רוצה לטוס לאילת?”
אמרתי “כן!” למחרת, ארזתי את הבגדים במזוודה שלי וגם שמתי במזווד את השרשרת שמתאימה לעגילים עם היהלומים. אחר כך, נחתי בשביל שיהיה לי כוח לנסוע לשדה התעופה. כשקמתי, הלכתי לחדר של אמא ואבא שלי והערתי אותם ונסענו לשדה התעופה. כשהגענו לשדה התעופה, עלינו למטוס וטסנו לאילת.
אחרי שעה, אני, אמא ואבא הגענו לאילת וירדנו מהמטוס. נסענו במונית למלון, הגענו ועלינו לחדר. פתחתי את המזוודה ולקחתי את בגד הים שלי ולבשתי אותו. הלכתי למגלשת המים בבריכה והתגלשתי. אני ואמא שלי הלכנו לגלידריה ואכלתי גלידת וניל עם סוכריות צבעוניות. זה כבר היה לילה כשסיימתי והלכתי למלון ופגשתי כלב לבן, קטן וחמוד. ראיתי שאין לו קולר. חיפשתי בשבילו את הבעלים שלו ולא מצאתי. אז, לקחתי אותו לחדר שלי עד שהיה בוקר. בבוקר, לקחתי אותו עם אמא ואבא למטוס וטסנו איתו הביתה בשלום.
כל החיים שלי חלמתי שיהיה לי כלב משלי, אז ההורים שלי הרשו לי לשמור אותו.אני החלטתי לקרוא לכלב פנקו.
יום אחד, בבוקר, מישהו דפק על הדלת. אני פתחתי את הדלת וראיתי איש זקן והוא אמר “שמעתי שיש אצלכם כלב לבן וקטן. ואני רוצה לשאול אותך האם את מטפלת בכלב הזה יפה?” אני אמרתי “כן. ולמה אתה שואל?”
האיש אמר, “כי זה הכלב שלי.”
ואמתי, “אני לא ידעתי. וגם אני חיפשתי בכל השכונה באילת את הבעלים של פנקו.”
והאיש אמר, “מה, פנקו זה השם שנתת לכלב? השם האמיתי שלו זה פונפוני”
אני טסתי לאילת לחופש ופונפוני ברח בדרך משדה התעופה למלון בלי ששמתי לב.”
האיש המשיך ואמר, “אני קוויתי שהוא יחזור בגלל שהוא כלב מאוד חכם, אבל אילת זה באמת רחוק.”
בסופו של דבר, האיש ששמו רון, הסכים שאני יטפל בפונפוני ומאז אני לוקחת אותו לטיול כל יום אחרי בית ההספר.
מאז, כל השכנים ראו כמה יפה אני מטפלת בפונפוני ודפקו על הדלת שלי ושאלו “את רוצה לטפל בחיות המחמד שלנו?” אני אמרתי, “כן!!!” ומאז אני מטפלת חיות!
הסוף.
