מכתב מסבתא לנכדה
לנכדתי היקרה והאהובה
לפי בקשתך אני כותבת לך את סיפור חיי, מהלידה עד היום.
ממני סבתך האוהבת.
נולדתי בבית שאן למשפחת יוספי בי”ג בניסן 1956.
הייתי ילדה שמחה ושובבה וספורטאית מעולה.
ממתי שאני זוכרת את עצמי אני אוהבת להיות שמחה ופעילה ולעזור לחברות והיינו משחקות בכל מיני משחקים חבל, קלאס, גולות ו4 אבנים וכו כך גדלתי עם 8 אחים ואחיות.
בגיל 14 ביום כ”ח באייר יום שחרור ירושלים 1970, נפלה קטיושה על הכיתה שבו למדתי וכתוצאה מהפיגוע הכיתה קרסה עלי ונלכדתי בין ההריסות ומסביבי אש בוערת כתוצאה מכך איבדתי את ההכרה וחוויתי מוות קליני הייתי שם למעלה ובורא עולם שלח אותי חזרה וביקש ממני להתפלל ולעזור לאנשים כי לא סיימתי את תפקידי בעולם הזה ולאחר זמן מה חילצו אותי מהתופת פינו אותי לבית החולים בעפולה ושם עברתי סדרת ניתוחים ונאלצו לקטוע את כף רגלי הימינית ובנוסף טיפולים שונים כמו פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. ועם כל זאת נישאתי והבאתי לעולם 4 ילדים טובים ומוכשרים ולבנות בית בכפר תבור וליהנות מנכדיי ונכדותיי המדהימים והמקסימים באהבה ובשמחה.
