מסיבת יום ההולדת שנהרסה

שלום אני רני בן  10 שנים, תלמיד כיתה ה2. אני ומשפחתי נסענו ליישוב “אבן שמואל” שנמצא בדרום, ליד העיר קריית גת לחגוג את שמחת תורה  יחד עם בני הדודים שלי. הנסיעה נמשכה כשעה וחצי . התרגשתי מאוד לפגוש את בני דודיי , כי למחרת יש לי יום הולדת ורציתי מאוד שיחגגו איתי. בערב יצאנו כולם להתפלל בבית הכנסת , היו הקפות , שרנו ורקדנו עם ספרי התורה והיה כיף מאוד. אחרי הקידוש וארוחת הערב הלכנו לישון. בהתחלה לא נרדמתי כי חיכיתי שיגיע הבוקר, יום בו אחגוג את יום הולדתי. אך מרוב עייפות נרדמתי. לפתע בזמן שאני עדיין ישן נשמעו אזעקות עולות ויורדות, “רני קום מהר” שמעתי את אמא צועקת. בקושי הצלחתי להתעורר ולא הבנתי מה קרה . “מהר לממ”ד” אמרה דודתי. נכנסנו כולם והיה לנו צפוף מאוד בתוך הממ”ד הרגשתי לחץ ופחד אני לא רגיל לשמוע אזעקות. שאלתי את אמא שלי מתי אנחנו הולכים הביתה לכפר יונה שם אין אזעקות. גם אחותי הקטנה פחדה מאוד ולא הפסיקה לבכות. נשארנו בתוך הממ”ד עשר דקות  ואז יצאנו. כנראה שמסיבת יום הולדת כבר לא תהייה לי השנה. אבל זה לא הדבר הכי קשה שקרה לי.  בערב הודיעו לנו שבן דוד שלי איתמר שמשרת בגולני נפצע במלחמה היינו עצובים מאוד. במקום לשמוח ביום מיוחד זה, חג שמחת תורה ויום הולדתי הייתי עצוב מאוד . ביום ראשון חזרנו הבייתה ,נכנסתי לחדר שלי ולא הפסקתי לבכות. ימים לא פשוטים עוברים עלינו ועל עם ישראל.  כעבור  שבוע צלצל הטלפון בבית , עניתי ומעבר לקו הייתה דודתי שבישרה לנו שחל שיפור במצבו של בנה איתמר. סוף סוף  שמעתי חדשות טובות. עכשיו אני מחכה שהמלחמה הארורה הזו תיגמר וכל החטופים שלנו יחזרו הבייתה בשלום. אני מפלל שבשנה הבאה בעזרת השם נחגוג את שמחת תורה ואת היום הולדת שלי בשמחה רבה.