הכל התחיל כשהלכתי לבקר את חברה שלי ,הודיה והיא הציעה שנלך למחסן.
“יאו הנה הכדור פורח של סבא שלי אני זוכרת שהו עשה לנו כורס! אני ממש מתגעגעת אליו, אבל אני זוכרת איך מטיסים… ,אמרה עם מבט שובבי והנה מצאתי גפרורים!” התלהבה הודיה.
“אין לי כוח בואי נחזור לבית שלך” אמרתי. אבל היא בשלה.
” שניה אחת תעזרי לי לסחוב את זה החוצה…..” אחרי בערך שלוש דקות של מאמץ הכדור פורח המפונצ’ר היה בחוץ מה עכשיו? שאלתי וניגבתי טיפת זיעה מהמצח. עכשיו כיף!…..
אחרי 20 דקות של ניסיון ניפוח הצלנו אבל מה את הולכת לעשות איתו? שאלתי.
“מה שעושים עם כדור פורח ….. יאללה תעלי” “
מה תעלי?!אין סיכוי שאני עולה על כזה דבר, וצריכים להודיע להורים שלך!”
“אל תדאגי ענתה אני הולכת להרבה מקומות בלי להודיע להם והם יודעים, אז את באה?” “
אני לא יודעת.. ” אמרתי.
” יהיה ממש כיף למעלה!” אמרה.
“בסדר” עניתי, ועליתי אחרי הודיה
“אוקיי מוכנה? שאלה. שלוש שתיים אחד… ו-” אמרה וישר אחרי זה הרגשתי שאנחנו מתרוממות למעלה האמת שזה היה קצת כיף! בעשר שניות הראשונות….
“אופס”… אמרה הודיה.
“מה קרה?” שאלתי.
ניראה לי שהייתי צריכה לחבר את החוט של הכדור פורח למטה כי…. פשוט אין מה שיוריד אותנו….”
“רגע אחד, את אומרת שאנחנו תקועות באוויר ואי אפשר לרדת??” נבהלתי.
” משהו כזה… או שמישהו ישים לב אלינו או שלא..” ענתה.
“את לא נורמאלית!! מה נעשה עכשיו?!” אמרתי והתחלתי להיבהל. מה עושים איך נרד?!…
יש לי רעיון!! את תשעני על הצד ואני ימשוך בחוט ואולי נצליח לזוז! עשינו את מה שהודיה הציעה וזה הצליח! פתאום שמעתי משהו נקרע… אופס קראתי את החבל.. אמרה. ואז שמענו רעם….
“אאה זה לא חייב להיות רעמים.. נכון? אולי זה סתם תקלה בכדור פורח אמרה הודיה.
פתאום הרגשתי טיפה ואז עוד אחת, ועוד אחת עד שירד כמויות של גשם ושתינו היינו סחוטות לגמרי.
” מה עושים?! ” צרחה הודיה.
“אני לא יודעת אני לא יודעת!!!” עניתי. “את זאת שאמורה לדעת! אמרת שאת מבינה בכדור פורח! ” אמרתי בלחץ. אני לא יודעת כלום! בכתה הודיה
אוקיי, חשבתי, אין לי מושג מה אני אמורה לעשות.
. פתאום עלה לי רעיון, אבל מסוכן הבנתי שזה מצב של חיים ומוות אז פשוט צעקתי: “תעשי חור!!!”
“מה?! אבל זה מסוכן ,את אפילו אמרת!!” צעקה.
” זה לא משנה למעלה או למטה זה אותה סכנה! אולי זה יציל אותנו!!” אמרתי.
“צודקת “אמרה.” קחי מספריים מהתיק שלי מהר!! “צעקתי.
היא הלכה בפחד בזמן שהסערה הופכת ומסחררת את הכדור פורח… היא רעדה וניסתה בכח לגזור ללא הצלחה.
“זה לא מצליח!!” אמרה בבהלה
“רגע! ” אמרתי “הכדור של סבא שלך הוא מהיקרים! ויש בו קופסת ברזל שמגנה על האש מהמים . נפתח אותה ,יכנס מים ונרד למטה!!”
“יאו! נכון!!!” ענתה. מייד ניגשנו לקופסא ופתחנו אותה והרגשנו שאנחנו יורדות, נחתנו על הים. צפתי מהר וראיתי את הודיה .
שחיתי אליה והיא ישר אמרה : “אני מצטערת ששיקרתי.”
” זה לא אשמתך, לא ידעת שיהיה סערה” עניתי. “סליחה שצעקתי עלייך”
” זה בסדר” היא ענתה. פתאום הרגשתי משהו נוגע בי: “נטע? נטע?” קמתי בבהלה הייתי על המיטה ועזתי. “נטע, הגיע הזמן לקום!”
רגע כל זה היה חלום?!.
