זה היה ערב שימחת תורה במשפחת אורן כולם היו מוכנים לצאת כל המשפחה לתהלוכה ולתפילה (של שבת ושמחת תורה)
אריאל המתוק רץ כמובן ישר לממתקים הטעימים ואחר כך עלה לאבא על הכתפיים והיה מאושר עד השמיים.
בסוף התפילה הלכו כולם חזרה לביתם ומשפחת אורן אירחו את חבריהם הטובים ,משפחת קליין. בסיום הסעודה כולם הלכו לישון בשמחה.
ב6 וחצי כולם ישנו אבל היה קול מוזר קול לא מוכר קול של אזעקה הווווווווווהווווו אמא אבא העירו את כל הילדים לממד כולם היוא לחוצים ומבולבלים , למה שיהיה אזעקה כולם לחוצים ממש ובמיוחד אריאל הקטן הוא ממש נילחץ והתחיל לבכות אמרה אמא לאריאל יפה שלי אל תידאג יהיה בסדר. אריאל טיפה נרגע כולם חזרו לחדרים לישון ואז היו עוד כמה אזעקות, הם כבר לא הלכו לישון. ההורים ביקשו מכולם להתכנס בסלון, ואמרו שהתחילה מלחמה ואלו לא היו סתם אזעקות. דניאל, שאלה – מה באמת? זה אמיתי? למה דווקא בשמחת תורה כשאנחנו חוגגים עם התורה שסיימנו לקרוא, וכולם יחד מאוחדים?
הודיה שאלה – אמא המלחמה תהיה הרבה זמן?
אמא ענתה אנחנו לא יודעים עדיין כלום, ואבא אמר יכול להיות שאני אצטרך ללכת לצבא.
אריאל הקטן שאל לכמה זמן תלך? אבא ענה – אני לא יודע חמודי.
אריאל ממש נלחץ, אבא היה החבר הכי טוב שלו, אריאל רץ בבכי לחדר שלו וסגר את הדלת.
אחר כך בא אליו אבא וחיבק אותו ואמר לו שהכל יהיה בסדר, גם אם אני אהיה בצבא אני אשתדל לדבר איתך כל פעם שאוכל. כעבור כמה שעות אבא קיבל טלפון ואמרו לו שהוא חייב להתייצב בצבא.
כולם היו עצובים ולחוצים וחיבקו את אבא ורק אריאל לא הסכים להיפרד מאבא, אבא התכופף לאריאל ואמר לו, אריאלי אני מבטיח שאני אשתדל לחזור מוקדם הביתה, אל תדאג, יהיה בסדר, הם התחבקו חזק ואריאל בכה ממש, אבא הלך ואריאל התחיל לבכות ממש ורץ לחדר.
מוריה ומרים האחיות הגדולות, הלכו לחדר של אריאל ופתחו את הדלת , אריאל לא הסכים שיכנסו אך הן נכנסו ודיברו איתו ואמרו שלפני כמה שנים במלחמה אחרת אבא הלך והן התגעגעו אליו מאוד ועברו כמה שבועות ואבא חזר הביתה, זה לקח קצת זמן אבל בסוף אבא יחזור ואתה תרגיש טוב יותר. למרים ומוריה היו קצת דמעות בעיניים מרוב עצבות אריאל חיבק אותן והם התאחדו יחד וכל האחים הגיעו וחיבקו כולם אחד את השני.
כעבור שלושה חודשים, אריאל התגעגע לאבא, הם לא דיברו הרבה,. בוקר אחד, אריאל הלך לגן, ובאמצע הגן נכנסה דמות עם בגדים ירוקים ורובה אל הגן, אריאל נלחץ ואמר מי זה? פתאום אריאל זיהה את אבא!!! הוא צעק אבא!! זה אבא, ואבא צעק לו אריאלי! הם רצו אחד לשני ובכו מהתרגשות שלא ראו אחד את השני הרבה זמן. אריאל חיבק את אבא חזק חזק ואריאל שאל אותו לכמה זמן חזרת? ואבא ענה – לשבועיים שלמים. אריאל קפץ בכל הגן בשמחה, שבועיים זה המון. הוא השתדל לא לקפוץ מידי כדי שילדים אחרים שאבא שלהם לא חזר ממילואים לא יקנאו. הגננת ואבא אמרו לו שיש לו לב רגיש וכל הכבוד. אריאל ואבא יצאו יחד והלכו להכין הפתעות לאמא ולכל שאר הילדים. שבוע לאחר מכן נולדו למשפחת אורן תאומות מתוקות שקראו להן נועם וטוהר.
כולם שמחו יחד בשמחה ובעיקר שאבא חזר הביתה
