עוגיות עם הרבה יכולות / נתאי רקנטי
חזרתי מבית הספר בשמחה, הגעתי לביתי, ושאלתי את אמא אם אני אוכל ללכת לחבר מחר. אמא ענתה לי שמחר נוסעים לסבתא. שמחתי כל כך, ועזרתי לאמא לארוז את כל הדברים. למחרת אמא ואחיי הקטנים, ירדנו אל האוטו. אמא הכינה את הוויז לקראת הנסיעה, ופתאום נשמעה אזעקה. אוווווווווו! אווווווווו! רצנו במהירות לכיוון הממ”ד. כשהגענו, אמא בדקה שכולם בפנים. כעבור כמה דקות, אמא הודיעה שכבר מאוחר ואי אפשר לנסוע לסבתא. התאכזבתי נורא, אבל החלטתי לקבל זאת באהבה. כשנכנסנו הביתה אמא אמרה שבמקום לנסוע לסבתא נכין משהו טעים לארוחת ערב. אמא שאלה אותנו מה מתחשק לנו. ענינו לאמא שאנחנו רוצים להכין עוגיות ולחלק אותן לחיילים. אמא חייכה, “אני שמחה לשמוע” היא אמרה. “אבל כנראה שלא נספיק הכל היום, אפשר רק להכין את העוגיות, ומחר נחלק אותן. “כעת כבר מאוחר, לכו להתארגן לשינה.” לבשנו פיג’מה, צחצחנו שיניים והלכנו לישון.
למחרת, קמתי בבוקר, התארגנתי לבית הספר, ויצאתי בשמחה ללימודים. למדנו בבית הספר, שגם ילדים יכולים להועיל לעם ישראל במלחמה ושאפילו התגברות קטנה, משפיעה על הצלחת חיילנו בחזית. כשחזרנו מבית הספר, אכלנו ארוחת צהריים, ואמא הזכירה לנו שהיום מחלקים את העוגיות. שמחנו כל כך, ועזרנו לאמא לעטוף את העוגיות בצלופנים. לאחר מכן, הלכנו לתחנת הרכבת, על מנת לחלק את העוגיות, ולהעלות לחיילים חיוך על הפנים. כמעט כולם אמרו תודה רבה. אמא אמרה שגם העוגיות עזרו במלחמה, כי זה מחזק את החיילים.
כמו שהמורה אמר, גם פעולה קטנה יכולה להשפיע על הצלחת עם ישראל!
