שם מחבר הסיפור: אילון יהודה יעקובי

כיתה: ב’ בנים

שם המחנכת: רותי כהן

שם ביה”ס: מורי’ה, ת”א

תאריך: כט’ בשבט התשפ”ד

בבוקר יום שלישי, בשעה 7 בבוקר, אמא הלכה אל המיטה של מיכאל והעירה אותו אל בית הספר. מיכאל קם שמח מהמיטה, חיבק את אימו ורץ להתארגן לבית הספר. הוא הוריד את הפיג’מה ושם את בגדי בית הספר, צחצח את שיניו, גרב גרביים, נעל נעליים ושם את כיפתו. לקח את ילקוטו ושם בו את ספר העברית, חשבון, הלכה, חומש, נביא, מדעים. הוא קרא לאימו: “אמא, אני מוכן.”

הוא יצא מן הבית עם אימו, שחצתה איתו את הכביש, נתנה לו נשיקה והלכה חזרה הביתה. הוא חיכה להסעה, שכבר הייתה אמורה לבוא מלפני 10 דקות. עברה כבר חצי שעה וההסעה לא הגיעה. הוא עלה הביתה, ואבא שלו אמר לו מה אתה עושה פה, ענה לו מיכאל, אני חושב שאני אחרתי להסעה, אבא שלו אמר, מה? איך יכול לקרות דבר כזה, ענה לו מיכאל, אבא! למה אתה לא יכול לקחת אותי?

אבא לקח את מיכאל, אבל מיכאל איחר לבית הספר. ואז שהוא חזר הביתה הוא היה מבואס ואבא שלו שאל, מה קרה מיכאל? אני אחרתי לבית הספר. אבא שלו אמר לו, לא נורא.

כעבור יום אחד מיכאל קם בזריזות שם את ספר העברית והחשבון ההלכה

החומש ונביא וגם מדעים וירד להסעה, עלה להסעה ואף אחד לא היה בהסעה.

ועכשיו בואו נעבור אל הנהג, מיכאל שאל את הנהג למה אף אחד לא בא והנהג אמר אתה זוכר שאתה אחרת להסעה ואז מיכאל אמר אני זוכר שאחרתי. עבר יום אחד ומיכאל עשה בידיוק

מה שהוא עשה בידיוק ביום שהוא לא אחר ושוב כל הילדים לא באו

ושהוא ניכנס לכיתה היה רק אפשר להגיד 5 ילדים ובעיקרון אמור ליהיות 41 ילדים