בוקר חרפי אחד, ישי התעורר והופתע לגלות שסבתא שירה יושבת על הספה עם ספר התהלים שלו ומתפללת בכוונה. ישי שאל את סבתא: “למה את כאן? איפה אבא ואמא?” סבתא ענתה: “אבא ואמא הלכו ללדת תינוק”. ישי התרגש, אבל פתאום עצר ושאל: “מה? עם הברד הזה?” סבתא הסבירה: “כן, כשהתינוק צריך לצאת נוסעים ללדת, לא משנה מה מזג האויר. עכשיו תגמור להתארגן ותלך לבית הספר שלך. בינתיים אני אארגן את אורי. מהר! אתה מאחר!” בזמן שסבתא ארגנה את אורי, ישי גמר להתארגן בזריזות והלך לבית הספר.
כעבור שלוש שעות באמצע שעור חשבון פתאום נכנס אלון [המחנך של ישי] ואמר למורה סיגלית: “אני רוצה להוציא עכשיו את ישי המקסים לשעת משחק”. ישי יצא לשחק עם אלון, ובאמצע השיעור כאשר ישי ואלון שחקו במשחק רביעות, יעקב הגיע בריצה ואמר: “סליחה על ההפרעה. המזכירה אמרה לי לקרוא לישי”. ישי רץ למזכירות, והמזכירה רונית אמרה: “אמא שלך התקשרה, תדבר איתה”. ישי הרים את השפופרת ושמע את אמא אומרת לו: “מזל-טוב! נולד לך אח מתוק!” ישי שמח מאוד. וצעק: “יש! תודה שהתקשרת!” ורץ בהתרגשות אל הכיתה. כאשר נכנס לכיתה, שאל את המורה בשקט: “האם אפשר להודיע משהו חשוב מאוד?” המורה הסכימה. וישי אמר בקול מרוגש: “חבר’ה! נולד לי אח!!” החברים שמחו מאוד והתחילו לשיר לו ”סימן טוב ומזל טוב”. לאחר כמה דקות של שירה סוחפת המורה סיגלית אמרה לישי מזל-טוב ולשאר הילדים להפסיק לשיר, והמשיכה בשיעור חשבון. לאחר מכן, הלימודים נמשכו כרגיל, ולא היו אירועים מיוחדים עוד באותו היום מלבד זאת שאחרי שעה נולדה לישראל אחות.
בסיום יום הלימודים, ישי חזר הביתה ואחרי מספר דקות הגיע אורי אחיו הצעיר. ישי אמר לאורי: “אמא התקשרה אלי לבית ספר דרך המזכירה ואמרה לי שהתינוק נולד! בוא נרקוד ביחד!!” ישי ואורי רקדו ושרו ”טוב להודות ל-ה’ ולזמר לשמך עליון” לאחר עשר דקות של ריקוד סוחף, אמרה סבתא: “עכשיו נלך לבית החולים לבקר את אמא ואת התינוק”. הם התארגנו ויצאו לבית החולים “שערי צדק”. ישי ואורי שמחו מאוד לראות את אמא ואת התינוק החדש, ולאחר הביקור חזרו הביתה והלכו לישון.
לאחר יומיים, חזרה אמא הביתה עם התינוק החדש. בברית המילה קראו לתינוק: “נטע ידידיה”. עברו כמה ימים, עברו כמה שבועות וההורים ראו שנטע חולה הרבה מאוד פעמים. אז הם הלכו למרפאה והרופא יהודה בדק את נטע ואמר: “לכו מהר לבית חולים, אל תתמהמהו אפילו רגע אחד!” כשהגיעו לבית החולים, בדקו את נטע, והרופאים החליטו שצריך לנתח את נטע כמה שיותר מהר. הרופא ניגש להורים של נטע ואמר: יש לנטע מום רציני בלב. אנחנו מכניסים אותו עכשיו לניתוח”.
אמא ואבא התקשרו לעדכן את סבתא, ישי ואורי על הניתוח. אחרי שהסתיימה השיחה, ישי ואורי לקחו ספרי תהילים והתפללו לרפואת נטע. בינתיים, בבית החולים, הניתוח הסתבך והרופאים התאמצו מאוד כדי לרפא את נטע. הניתוח התארך וכל המשפחה המודאגת לא ידעה מה קורה עם נטע, ומדוע הניתוח מתעכב, והמשיכו להתפלל על נטע בכוונה. לאחר כמה שעות נפתחה דלת חדר הניתוח, והמנתח יצא ואמר להורים המודאגים: “אני רוצה להגיד שברוך ה’ בחסדי שמיים והרבה ניסים, הצלחנו להציל את נטע”. ההורים המאושרים, עדכנו את כל המשפחה המודאגת. לאחר זמן קצר נטע התאושש ושוחרר מבית החולים. כולם עשו סעודת הודיה והודו ל-ה’ על החסדים הרבים שעשה עמהם.
