היו שני חברים, דני וגדי. דני היה עם שיער חום ועיניים כחולות. הוא תמיד הצליח בכל מה שעשה אפילו במבחנים הכי קשים. גדי היה עם שיער ג’ינג’י ועיניים כחולות ולו תמיד היה מזל בכל משחק ששיחק ניצח בגדול.
הם היו חברים טובים, שיחקו ביחד, הכינו שעורי בית ביחד וכמובן שישבו אחד ליד השני בכיתה ומאוד אהבו לטייל בטבע.
בחופשת הקיץ, דני וגדי החליטו שהם אמיצים ורצו ללכת למערה החשוכה מאחורי השיחים של משפחת רוזנפלד ביישוב שלהם. הם תכננו באיזו שעה יפגשו וילכו ביחד ומי יביא פנס.
הם נפגשו והלכו למערה. בהתחלה היה להם קצת אור מהשמש בחוץ, אך כשנכנסו לעומק המערה החושך התחזק. דני אמר “איפה הפנס?” גדי ענה: “אתה היית אמור להביא את הפנס!” דני וגדי כבר פחדו “בלי פנס הכל אבוד ויש חשכה גדולה” אמרו. הם לא ידעו איך לצאת.
עבר זמן, הם חיפשו אבנים כדי להדליק אש, שיהיה להם אור ולא הצליחו. הם ניסו לצעוק חזק בשביל שמישהו יבוא לעזרתם אבל לא שמעו אותם. המזל של גדי לא עזר להם הפעם. הם פחדו להיות בחושך לבד.
כל הזמן הם חיפשו את היציאה וזה היה קשה מדי ומסובך. הם נשארו תקועים בתוך המערה.
לפתע, ראו אור של פנס דולק. במהירות התקרבו לאור, שהאיר הפנס של אמא של דני. הם כל כך שמחו שהצליחו לצאת מהמערה. אמא של דני אמרה: “כל כך דאגנו לכם, לא מצאנו אתכם. תודה לה’ שאתם בריאים ושלמים פעם הבאה צריך לשאול רשות מההורים ולהודיע, וכמובן לא לעשות דברים מסוכנים”.
