פעם הייתה ילדה שקראו לה דניאל. היה לה שיער שחור, עיניים ירוקות והיא הייתה נמוכה. היו לה הורים, שתי אחיות ושני אחים.
הם גרו בקומה שלישית בבניין בן ארבע קומות. ליד ביתה הייתה מאפיה ששמה הייה “גן עדן”, אכן היו בה מאפים ממש טעימים.
יום אחד כשדניאל חזרה מבית הספר,היא הבחינה במשהו שמריח ממש טוב. דניאל שמחה כי אז יהיה לה משהו טעים לאכול בנוסף לארוחת הצהריים הרגילה שאמה מכינה. היא לקחה את הממתק שמצאה ולפתע ראתה עוד אחד. דניאל שמחה עוד יותר ולקחה גם אותו. לאחר מכן דניאל ראתה עוד אחד אבל אז היא כבר התחילה לחשוד. היא חשבה לעצמה: מוזר איך נפל למישהו שביל ממתקים?
היא לא התאפקה והלכה בעקבות השביל. אחרי כמה דקות היא ראתה שהשביל מגיע עד למכונית לבנה העומדת לצד המדרכה. איש שדניאל לא הכירה הוציא את ראשו מהחלון ואמר לה שאם היא תעלה לאוטו, היא תקבל עוד הרבה ממתקים. היא החליטה לעלות על האוטו ואז היא תוכל להרוויח ממתקים וגם כי האיש נראה לה נחמד. היא לא חשבה לעצמה למה זה הולך להוביל…
בינתיים משפחתה של דניאל מאוד דאגה לה כי היא לא חזרה הביתה. הוריה החליטו להתקשר לכל מיני מקומות בהם היא עשויה להיות: לדוד יורם, לגברת דובדבני השכנה, למוני המוכר בקיוסק ולעוד כמה מקומות. ולאחר שעבר עוד זמן הם גם פנו למשטרה. בסוף המקום היחיד שנשאר ועוד לא התקשרו אליו היה המאפייה שצמודה לביתם. הם התקשרו לבעלים של המאפייה ושאלו אותם אם הם ראו את דניאל במאפייה והבעלים אמרו שלא, ושהיה להם היום רק לקוח אחד שהם לא מכירים, כי הוא לא לקוח קבוע. לאחר כמה דקות בעל המאפייה התקשר שוב ונזכר שהוא חושד שהוא ראה את דניאל מדברת עם הלקוח הזה.
ההורים של דניאל ביקשו ממנו שיפנה למשטרה עם המידע הזה. במשטרה לקחו את הפרטים של הלקוח הזר לפי כרטיס האשראי שבו הוא שילם.
לאחר מספר דקות השוטרים הגיעו בהפתעה לביתו של האיש. הוא שאל אותם למה הם באו? ומה הוא עשה? בהתחלה הוא שיקר ואמר שאין לו שום קשר לילדה, אבל אז השוטרים שמעו קולות וגילו שדניאל בבית שלו. השוטרים החזירו את דניאל הביתה בריאה ושלמה, והאיש שחטף אותה נכנס לכלא.
למחרת דניאל ומשפחתה הלכו למאפייה, והודו להם מאוד על עזרתם.
