היה היה ילד, קראו לו דני. הוא היה ממשפחה ענייה מאוד. לא היה להם
אפילו מספיק כסף לקנות לחם או פרור של לחם.
כל המשפחה שלו לא אהבה אותו. דני היה ילד מקסים, הוא ממש אהב
תורה, אבל ההורים שלו לא האמינו בזה. הם אמרו שזה סתם שטויות ואין
כזה דבר אלוקים. דני היה מאוד עצוב מזה אבל הוא בכל זאת המשיך
ללמוד תורה. החלום שלו היה ללכת לבית הכנסת להתפלל, אבל ההורים
לא הרשו לו.
היה זה יום חמישי רגיל וכמו כל פעם הוא סיפר להוריו שהוא הולך לבית
הספר, אבל הוא הלך ללמוד תורה. בערב הוא חשב לעצמו: "לא זה לא יכול
להמשיך כך אני צריך להגשים את חלומי".
הוא תכנן תוכנית, כיצד הוא ילך למחרת להתפלל בבית הכנסת. הוא חשב
וחשב כתב וכתב תכנן ותכנן עד שזהו סוף, סוף התוכנית הייתה מוכנה. הוא
הלך לישון שמח כי מחר הוא הולך להגשים את חלומו. כשהוא נירדם הוא
חלם חלום, שלמחרת כשהוא ילך לבית הכנסת אז ההורים ימצאו אותו ויגלו
שהוא הלך להתפלל.
בבקר, כשהוא התעורר הוא התחיל להגשים את תוכניתו, הוא התלבש
ושיקר להורים שהוא הולך לבית הספר. כשהוא הגיע הביתה, הוא אמר
שהוא הולך לישון אצל יונתן, והוא יצא לדרך לכיוון בית הכנסת שהיה רחוק.
בגלל זה הוא אמר שהוא הולך לישון אצל יונתן. בדרך הוא התעייף ורצה
לישון ולאכול, אבל הוא המשיך ולא עצר.
סוף סוף הוא הגיע לבית הכנסת. כשהוא הגיע אז היה כבר בוקר. הוא
נכנס. בית הכנסת היה גדול ויפה. הכול היה מזהב. הוא לקח את הסידור
והתחיל להתפלל. כשהוא סיים הוא הרגיש שזה היה הרגע הכי טוב בחיים
שלו.
הוא הבטיח לעצמן שהוא עוד יחזור לכאן.
הוא הלך לכיוון הבית. כשהוא הגיע הוא היה חלש ורעב. סוף סוף הוא כבר
בבית שלו. הוא נשכב על המיטה וישר נרדם. בבוקר הוא קם והתלבש. הוא
שמע מלמעלה שההורים שלו צוחקים. חשב דני: ״לא, זה בטח לא הם. הם
אף פעם לא צוחקים. אולי זה מהטלוויזיה״. כשהוא ירד הוא נדה:, טלוויזיה
חדשה, ספה חדשה, הכול חדש, וההורים צוחקים ושמחים.
שאל דני: ״אמא, אבא, הכול בסדר״?
הם ענו: ״כן, הכול מושלם״.
״טוב״ – ענה דני והלך.
כשהוא יצא מהבית, כולם היו שמחים. אולי זה פשוט יום כזה? אמר דני
לעצמו.
להפתעתו, כשהוא הגיע ללמוד תורה, הוא ראה את אבא שלו בבית
הכנסת.
״אבא, מה אתה עושה כאן?״ – שאל דני.
ענה אבא:״אני באתי ללמוד תורה. וגם מחר נתפלל בבית כנסת שבנו לנו
ליד הבית״. ״באמת״ – אמר דני בשמחה רבה. והלך ללמוד תורה.
חלומו התגשם ומחר הם ילכו להתפלל בבית כנסת החדש.
למחרת, אביו והוא הלכו לבית הכנסת החדש.בבית הכנסת היו מלא אנשים
. זה היה משהו חדש: בית כנסת ואבא אתו בבית הכנסת. הוא היה מאושר.
ההליכה לבית הכנסת השפיעה גם על מה שהיה בבית.
עכשיו דני גר בבית מלא בשמחה ואהבה, משפחה שמחה ובריאה, ודני
היה הילד הכי מאושר בעולם.
