סיפורנו מתחיל אי שם בכפר נוצרי בספרד בשנת 1968 שחיו בו גם מעט יהודים. גיבורנו הוא איתן, ילד קטן בן 5, שובב ובלי גבולות, שלא גרם נחת להוריו.
בימיו בבית הספר הוא ניסה כמה שיותר להסתדר בלימודים ובשמירה על התנהגות נאותה, אך בקושי הצליח.
כעבור 5 שנים איתן גדל והוא היה כבר בן עשר, והוריו החליטו שעולים לארץ ישראל בשביל להעניק לו חינוך יותר טוב. איתן שמח על ההחלטה, וכעבור חצי שנה, ביום ההולדת שלו הגיעו לא”י. סבא וסבתא של איתן עלו כמה שנים מוקדם יותר לארץ, והם שמחו כשהגיעו שאר משפחתם.
איתן התבגר והיה כבר בן 12 כאשר שמע על נחמה ליבוביץ’ שהייתה תלמידת חכמים גדולה בישראל. בעיקר איתן התלהב מכך שהיא הכינה לכל תלמידיה עלוני פרשת שבוע בכל שבוע. ביום שאיתן הלך לשיעורה של הרבנית נחמה היא קבלה בשמחה את פניו, והוא שמח להיות חלק מחבורת הלימוד שלה. היא לימדה ‘הלכות שבת’ בשיעור ואיתן עזר לסכם את השיעורים. כך בכל שבוע.
באחד הימים בשיעור סוף החודש נחמה ביקשה לעשות סיכום על כל החומר מהחודש האחרון ואיתן חרש שעות על שעות, מחק עבודות ועשה חדשות עד שסיים. נחמה שמחה לראות את עבודתו ואמרה: “רואים שעזרת לי בשיעורים והשקעת בעבודתך, הייתי רוצה שכשתגדל – תמשיך את דרכי!”. איתן אמר לה: “תודה שאת רואה בי תלמיד טוב!”.
לאחר חצי שנה הגיעה בר המצווה של איתן, ובשמחה הרבנית נחמה ליבוביץ’ באה לתמוך בו. גם הוא מאוד שמח והתרגש!
בשבת, בעלייה לתורה הוא הסתכל למעלה לכיוון עזרת הנשים וראה את נחמה ליבוביץ’ מחייכת אליו. הוא דמיין שהיא אומרת לו שהוא יצליח בעלייה לתורה וזה עודד אותו מאוד.
איתן חש את ההשפעה הגדולה והמשמעותית שהוא מקבל מהשיעורים והלימוד השבועי אצל נחמה ליבוביץ.
לאחר ארבע שנים, בזכות הלימודים בשיעוריה של הרבנית נחמה ובעידודה החליט איתן להתמודד בחידון התנ”ך העולמי. הוא אף נחל בו הצלחה! בדברים שנשא בסוף החידון זקף לזכותה שכל מה שהצליח הכול “מהרבנית נחמה” בזכות האמון שלה בו ו הדחיפה הגדולה שנתנה לו.
הזמן חלף ואיתן סיים את לימודיו בתיכון והתגייס לצבא. גם שם הוא הקפיד לקרוא את דפי הלימוד של הרבנית, ומעת לעת הגיע לשיעוריה השבועיים.
עכשיו איתן בן 29 כבר ונשוי לאישה בשם רחל – אותה פגש באחד משיעורי הרבנית נחמה.
ביום אביב די קריר בתחילת השבוע, באמצע יום עבודה רגיל איתן שמע בשורה עצובה שהרבנית נחמה נפטרה בשבת ממחלה שהייתה לה. פתאום איתן נזכר במשפט שהרבנית אמרה לו, “אני רוצה שתמשיך את דרכי”. מול עיניו עלתה תמונת ילד בן חמש, יהודי בכפר של נוצרים, שכל הזמן הקשה על הוריו…
הוא חשב שלהמשיך את דרכה של נחמה זה צעד גדול מאוד והצלחה מאוד גדולה והתקדמות בשבילו כשפעם היה ילד פוחז בספרד.
בעקבות מותה החל לפרסם שהוא יעביר שיעורים בדרכה של נחמה. חבריו ניסו להניא אותו מכך ושהוא עלול לנחול כישלון, אך זה לא הרפה את ידיו בשל אמונתו שקיבל ציווי מנחמה להמשיך את דרכה כשליח.
השנים עברו על גיבורנו בהפצה של תורתה ודרכיה של הרבנית ליבוביץ , הוא זכה להגיע למעמד ציבורי רם שנתן לו את היכולת להנחיל את התורה לבניו ולתלמידיו בכל הארץ.
סוף
סיפור למרוץ הצבי תשפ”ב- יואב שירן בית ספר אריאל אפרת -גוש עציון
