יום אחד המורה ריקי ראתה נמר גדול באמצע הרחוב. היא נבהלה מאוד והתחילה לברוח, הנמר עקב אחריה והגיע איתה לבית הספר. גבריאל הוא אחד מהילדים בכיתה של המורה ריקי שאהב מאוד להשתולל. הוא ראה מרחוק את הנמר נכנס ורצה מאוד מאוד שהוא יהיה שלו. הוא הסתכל וחשב לעצמו: “איך אעשה שהנמר הזה יהיה שייך לי?” נשמע צלצול והשיעור הראשון התחיל, המורה ריקי נכנסה לשיעור מבוהלת וצבע הפנים שלה היה לבן וחיוור מאוד. רק גבריאל ידע למה, הוא ידע שריקי המורה ברחה עכשיו מנמר, וניסה לחשוב על תוכנית איך להשיג את הנמר.
בהפסקה עקב גבריאל אחרי המורה ריקי וראה שהיא הולכת למקום מסתור, גבריאל הלך אחריה בשקט בשקט וראה שהיא מחביאה את הנמר ליד העצים בחורשה בבית הספר.
כשנשמע הצלצול בסוף היום והגיע הזמן ללכת הביתה, נשאר גבריאל בכיתה וחיכה שכל התלמידים ילכו. הוא החליט שהוא יספר את הסוד ליקיר החבר הכי טוב שלו. יקיר הופתע מאוד מהסיפור, ובהתחלה בכלל לא האמין למה ששמע. גבריאל ניסה לשכנע אותו שיבוא איתו ויראה שהוא מספר לו את האמת והמורה ריקי אכן מחביאה נמר בחורשה של בית הספר. כל התלמידים הלכו, בית הספר היה ריק, יקיר וגבריאל רצו לנמר שהיה בדיוק במקום שגבריאל ראה את המורה ריקי בהפסקה. יקיר השתכנע שגבריאל מספר לו את האמת, ואכן המורה ריקי מסתירה נמר בבית הספר. גבריאל התחנן ליקיר ואמר לו:” בוא נגדל את הנמר הזה הוא יכול להיות שלנו!” יקיר שמח על הרעיון ורץ הביתה להביא אוכל ושתייה שהנמר יאכל ולא יהיה רעב. וגבריאל רץ לביתו כדי להביא כריות ושמיכה וכך יהיה לנמר מקום נוח לגור בו. יקיר וגבריאל חזרו אל הנמר וראו שהוא מבוהל מאוד. יקיר ניגש אל הנמר בשקט והביא לו את האוכל שהביא מביתו, הנמר שמח אכל ושתה. גבריאל הכין לו מיטה וכיסה אותו בשמיכה וכך הנמר נרגע. יום יום הגיעו גבריאל ויקיר בהפסקות לשחק ולהיות עם הנמר, גם כשנמע הצלצול לחזור הביתה הם קודם הלכו לדאוג לשלומו, להביא לו אוכל ושתייה ולשוחח איתו. הנמר היה החבר הכי טוב שלהם, הוא ידע את כל הסודות ונתן להם תמיד עצות טובות וחכמות. עד ש… יום אחד הנמר אמר להם: “אני רוצה לחזור ליער ולהיות עם המשפחה והחברים שלי”. גבריאל ויקיר היו עצובים מאוד, אבל ידעו שזה הדבר הכי טוב לעשות. הם הביאו לו אוכל לדרך וביקשו ממנו שתמיד יזכור אותם. גם הנמר ביקש מהם לזכור אותו ולבוא לבקר כשהם קצת עצובים. הוא גם אמר להם להשתתף ולהתנהג יפה בכיתה ובבית. יקיר וגבריאל נפרדו לשלום כשדמעה זולגת מעיניהם והם ראו שגם לנמר יש דמעה בזווית העין. הם חזרו הביתה כשהם יודעים שעשו את הדבר הנכון ביותר.
