נוי החליטה להירשם לתחרות הציור, שהפרס לזוכה הוא טיסה לאיטליה לשבוע ימים. היא התחילה לחשוב על רעיונות, בהתחלה חשבה על פרחים, ופסלה את הרעיון מיד, כי חשבה לעצמה שזה פשוט מדי, לאחר מכן חשבה על מגדלי עזריאלי, וגם את הרעיון הזה היא פסלה. לאחר מחשבות רבות הגיעה למסקנה שכדאי לה לצייר שקיעה. “זהו! זה פשוט מושלם!” היא אמרה בהתלהבות, ובקשה מאמה לצלם את הציור ולשלוח לתחרות.
כעבור שבועיים כל המשפחה ישבה מול הטלוויזיה והיתה מתוחה מאוד, במיוחד נוי… כמה דקות לאחר מכן הקריין בטלוויזיה הכריז:” והזוכה במקום הראשון בתחרות הציור, הוא או היא… נוי חיים! כל הכבוד! למימוש הזכייה אנא פנו למספר הטלפון המופיע על המסך”. “יש!!!” קראה נוי, “אני פשוט לא מאמינה! זכיתי בתחרות הציור, אני טסה לאיטליה!” “כל הכבוד נוי! אני גאה בך כל כך!” אמר לה אביה.
למחרת בבוקר נוי התארגנה ממש מהר, כי רצתה לספר לחבריה לכיתה שזכתה בתחרות הציור. כשהגיעה לבית הספר כל הילדים בכיתה קיבלו אותה בסבר פנים יפות ושאלו אותה: “אפשר שתציירי לי שקיעה? בבקשה!” “כן, כן, בשמחה!” היא אמרה. כשחזרה מבית הספר אמרה לעצמה: זה היה היום המאושר בחיי! לא היה יום טוב יותר מזה, אפילו המורות התלהבו כששמעו זאת.
באותו היום, נכנסה נוי לביתה ואמה זרזה אותה לארוז מזוודה, כי מחרתיים הם אמורים לטוס לאיטליה. כל המשפחה נבדקה בבדיקת PCR כולם יצאו שליליים, רק בדיקתה של נוי עדיין לא הגיעה, הם חיכו בסבלנות , ואחרי שעות לא מעטות שנראו כמו נצח, הבדיקה של נוי הגיעה… כולם היו מתוחים מאוד, הם קיוו שנוי תצא שלילית בבדיקה, ואוטוטו הם עולים למטוס, אבל התוצאה הייתה ההפך ממה שהם קיוו. “אוף!!!” אמרה נוי בכעס ובעצב, היא הייתה כל כך עצובה, שרצה לחדר ולא רצתה שאף אחד ידבר איתה. הוריה ניסו לומר לה שהזכייה האמיתית היא הזכייה במקום הראשון ושכל המומחים חושבים שהיא מציירת מעולה. נוי הבינה, ומצב רוחה קצת השתפר. בעקבות התוצאה, משפחתה של נוי נכנסה לבידוד. כדי להעלות להם את מצב הרוח, סבא וסבתא קנו להם מלא מתנות ושמו מחוץ לדלת. מנהלי התחרות שלחו לה מתנפח ענק בצורת מטוס עם מושבים בפנים. כמובן שכולם היו בהתלהבות גדולה והשמחה היתה עצומה.
אז, הבינה נוי שגם כשלא הכל מסתדר או הולך לפי מה שתכננו, כדאי לראות את חצי הכוס המלאה.
