שוגי היתה הכלבה האהובה עלינו במיוחד, כתמים שחורים עיטרו את גופה. ערב אחד שוגי הכלבה שלי לא חשה בטוב היא הקיאה את מיצי הקיבה שלה.
לא ידענו מה קרה, כיון שכול היום היא הרגישה טוב, רצה, השתוללה ושיחקה בגינה כמו בכל יום.
היה זה בסביבות השעה 19:00, החלטנו לקחת אותה לוטרינר. הצטרפתי לאימי.
כשהגענו, נכנסנו לחדר והנחנו אותה על המיטה. הוטרינר ערך כמה בדיקות ואמר: “זה ניראה כמו הרעלה” ושאל האם עשינו ריסוס או שהכלבה נגעה בחומרי ניקוי. מיד ענינו לו שלא עשינו דבר.
שוגי ניראתה עייפה וחלשה והבעת פניה כאילו אמרה :”די אין לי כוח, שחררו אותי אני לא יכולה יותר”. הלכנו לעשות לה אולטרסאונד וגילינו שיש לה הפרשות בקיבה והבדיקות דם לא טובות.
הוטרינר ביקש שנשאיר אותה ללילה להמשך טיפול ואכן השארנו אותה שם להמשך הטיפול.
למחרת בבוקר הוטרינר הודיע לאמא שלי שבשעה 6 בבוקר שוגי הלכה לעולמה באותה שנייה אמא שלי צרחה:” לאאאאאא” ובכתה במשך שעה .
ולאחר מכן ההורים שלי נסעו להביא את שוגי וקברו אותה.
כשהיא הביאה אותי מבית הספר היא סיפרה לי מה קרה, בכיתי את חיי ולאחר מכן נסענו להביא את אחותי הקטנה.
סיפרנו לה וגם היא בכתה כמו משוגעת, נסענו להביא גם את אחי הקטן ואז רישמית כול מי שהיה ברכב בכה את חייו לאחר מכן הגענו להחלטה שנשאר שניים מהגורים שלה לבת קראנו :”שוגי” ולבן קראנו :”גוני”.
ואמרתי לעצמי בלב שלא משנה מה אני תמיד אזכור את שוגי.
