הנסיכה מארץ האגדות

היו היתה פעם בארץ רחוקה נסיכה בשם ליה. היא היא תמיד רצתה לבקר את אמא שלה אבל בעיה קטנה התעוררה, אביה אמר לה לא ללכת לשם! הוא סיפר לה את הסיפור על הבית של אמא שלה הוא אמר: “פעם כשהייתי קטן הייתי רוצה ללכת לבית של סבתא שלי אבל היא היתה גרה איפה שאמא גרה עכשיו אבא שלי אמר לי לא ללכת ואני לא הקשבתי לו כי אני ממש רציתי ללכת לסבתא שלי לבקר אותה לא ראיתי אותה שנים רבות הלכתי בדרך וראיתי את הצעד האפל של הארץ, הלכתי מלא זמן עד שנכנסתי לתוך צד אפל.  אני ממש פחדתי אבל הייתי גיבור, אמרתי לעצמי שאני חייב לראות את סבתא שלי! אחרת אני אמות!  נכנסתי לתוך הצד האפל והכל היה חשוך ממש, למזלי היה לי פנס ביד הדלקתי את הפנס וראיתי בית חשוך עד מאד.  הייתי ממש עייף אמרתי אני אלך לישון פה ומחר אני אמשיך. למחרת בבוקר, התעוררתי  אך לא הייתי באותו המקום. המשכתי בדרכי עד שראיתי צייד, הוא שאל אותי: “ילד מה אתה עושה פה? איפה ההורים שלך?” אמרתי לו: “לא יודע , הלכתי לאיבוד ורק רציתי לראות את סבתא שלי”.  הציד לחש: “תקשיב ילד, אתה חייב לעוף מפה, יש פה מלא טורפים!” עניתי לו: “אבל אני לא יודע את הדרך חזרה הביתה!”.
 הצייד אמר: “בוא ילד חמוד, אני אחזיר אותך הביתה” וכך חזרתי הביתה. אני אומר לך” המשיך אבא ואמר:” שווה לך לא ללכת לשם, אני יודע שזה קשה כי זאת אמא שלך”. ליה אמרה  לאביה שהיא לא מוותרת, היא חייבת ללכת לשם כיון שהיא רוצה לראות ולבקר את אמא שלה.  אמר אביה: “אני מסכים לך עכשיו, חשבתי על זה כי אני אמרתי לך כשהייתי קטן ממש רציתי ללכת, אז אני מרגיש את מה את עכשיו מרגישה”.
 ליה צעה בהתלהבות: “מה באמת?! תודה אבא!” אביה הזהיר:” אבל את לא הולכת בלי כל הציוד”. ליה אמרה: “בסדר אבא, אני אשמע בקולך”. אביה נתן לה את התיק והם נפרדו לשלום.  
ליה הלכה וראתה את הצד האפל של הארץ, נכנסה לתוך הצד האפל והכל היה חשוך  לחלוטין.  למזלה היה לה פנס בדיוק כמו שהיה לאבא שלה, היא הדליקה את הפנס וראתה בית נטוש והיא היתה כל כך עייפה אבל היא חזרה והזהירה את עצמה:” ליה, שמעת את מה שאבא אמר, הוא נכנס ונעלם אז אני אמשיך עד הבית”. ליה המשיכה לצעוד וראתה את הצייד, הוא שאל אותה: “ילדה מה את עושה פה? איפה אמא ואבא שלך?”. ליה ענתה בפחד:” אבא שלי בבית ואמא שלי בקצה של הארץ, נראה לי שאני קרובה אליה”.  ” אני מבין אותך”, אמר הציד ” היא פה! ילד קטן לפני כמה שנים שאמר לי שהוא רוצה ללכת לפגוש את סבתא שלו הוא אמר שזה היה הפעם האחרונה שלו שפגש את סבתא שלו ואמרתי לו לא כי היה באותו הימים מלא טורפים”.
 ליה התפלאה:” מה כאילו ועכשיו אין טורפים?” הצייד ענה בחיוך :”היום למזלנו אין! תפסנו את כולם!”.  ליה התחננה:” אז אתה יכול לבוא איתי לבית של אמא שלי? בבקשה ממך!” הצייד שמח לעזור לליה המתוקה.  הם המשיכו בדרך עד שראו זאב גדול ממדים, ליה אמרה:” אבל אמרת שאין טורפים!” הצייד אמר:” אנחנו לא ראינו אותו, תתחבאי מאחוריי ואני אצוד אותו”.  לאחר מאבק ארוך הצייד הצליח להרוג את הזאב והמשיכו בדרכם עד שראו בית גדול ויפה באמצע היער.  ליה חששה שאולי זה בית של שדים או רוחות והצייד אמר:”אם זה כך, אני איתך לנצח, לא משנה כמה זמן זה יקח אני לא עוזב אותך”.
ליה הודתה לצייד מכל הלב:” אני ממש מעריכה את מה שאתה עושה”, אמרה ליה  “אפילו שאני ממש חושבת שאני לא יפה”.  הצייד אמר:”את יפה בדיוק כמו שאת! אין מה לשנות, רק הלב והרגשות חשובים!” ליה חייכה : “גם אני אוהבת אותך, אבל בוא נמשיך לאמא שלי”.
 הם המשיכו ונכנסו לתוך הבית וליה צעקה:”אמא! אמא! אמא!” ולפתע ראתה  את אמא שלה!  אמא שלה רצה אליה:” ליההההה  חיים שלי! כמה זמן לא ראיתי אותך!” וליה בכתה:” אמאאאאאאאאאאאא” והיא התחילה לבכות היא ואמא שלה אמה אמרה:” הצייד עזר לך לחזור?” ליה אמרה:” כן הוא ממש חבר טוב”. הצייד אמר:” אני חייב לזוז ” ואמא שלה אמרה:” אתה לא רוצה לשוב איתנו ולהתארח אצלינו?” ענה לה: ” אין לי זמן, אבל אני צריך להגיד לליה משהו” ולחש לליה :” אל תשכחי יש לך מין פינה של אור בחשכה,  היה ממש כיף להיות איתך” הסתובב ונעלם ביער הסבוך.