ברחוב שלנו יש בית אחד מוזר, למי שיסתכל מרחוק הוא נראה כמו סתם בית, אבל אם מתקרבים אליו אפשר לראות שהגינה שלו די מוזנחת, שהחלונות שלו קצת שבורים ושהרבה מהאבנים שלו מכוסות בתחב.
הרבה שמועות יש על הבית הזה אצלינו, יש כאלה שאומרים שהוא רדוף רוחות, יש כאלה שאומרים שהזקן מהמכולת גר שם והזקנים של הרחוב אומרים שמשם יבוא המשיח.
יום חורפי אחד יצאתי מהבית, ושני החברים הכי טובים שלי איתי ויונתן כבר חיכו לי בחוץ, עליתי על האופניים והתחלנו לנסוע.
כשעברנו ליד הבית המוזר אמר פתאום יונתן “בא לכם לבדוק מה יש שם אחרי בית הספר?”
“א…א…אבל הוא רדוף רוחות, אתה לא יודע?” גמגם איתי, “אני לא מאמין בשטויות האלה”. השיב לו יונתן, “מה איתך? אתה בעניין?” שאל אותי יונתן, “בסדר נפגשים פה אחרי בית הספר אמרתי.”
בשיעורים לא הצלחתי להקשיב, כל הזמן חשבתי על מה שיקרה אחר כך דמיינתי שאולי נמצא שם אוצר גדול או שנגלה שגרה שם חבורת שודדים או… לא יודע מה.
לבסוף כשנשמע הצלצול הגואל וכולם פרצו החוצה יצאתי גם אני וליד הדלת פגשתי את יונתן, “עוד לא התחרטת?” הוא שאל, “נראה לך אמרתי לו”, “יאללה בא” הוא אמר ועלינו על האופניים.
כשהגענו לבית המוזר החננו את האופניים פתחנו את השער החורק והתחלנו ללכת בזהירות, פתחנו את הדלת ויונתן נכנס ראשון, לפתע נשמע קול חבטה ולאחריו צעקת כאב, אחח… אמר יונתן, “לך תזעיק עזרה” אמר, “נראה לי שנקעתי את הרגל ואני לא יכול להזיז אותה.” רצתי במהירות אל הבית שלו ופתחתי את הדלת, ההורים שלו לא הבינו מה פתאום אני נכנס אליהם ככה אבל לא היה זמן להסברים, אמרתי להם תוך כדי התנשפות שיונתן נמצא בבית המוזר והוא כנראה נקע את הרגל, אמא שלו שהיתה אחות לא איבדה את העשתונות תפסה תיק עזרה ראשונה ויצאה מהבית בריצה תןך כדי שאבא שלו ואני רצים אחריה.
כשהגענו לשם מצאנו את יונתן שוכב על הרצפה רגוע תוך כדי שהוא מלטף כמה גורי חתולים. ובזמן שאמא שלו חבשה אותו הוא סיפר לנו איך הוא פגש את החתולים.
אז ככה, הוא אמר: “שניה אחרי שרצת להזעיק עזרה שמעתי יללה נבהלתי נורא כי לא יכולתי לברוח אבל אז ראיתי מאיפה שיצאה היללה שני גורי חתולים יוצאים אז עשיתי להם פססט… פססט… והם התקרבו אלי אז התחלתי ללטף אותם ואז אתם הגעתם”.
“תגיד אתה השתגעת!” אמרה אמא שלו, “יכול להיות שהם מעבירים מחלות.”
“בסדר, לא חשבתי על זה” אמר יונתן,הוא חשב שנייה ואז אמר פתאום: “אמא, היית מסכימה שתהיה לנו חיית מחמד?”
“רגע, מה?!” אמרה אמא שלו.
“נו, חיית מחמד את יודעת כמו חתול לדוגמא.” אמא שלו חשבה שנייה ולבסוף אמרה: “אם אבא מסכים אין לי בעיה”. אני ויונתן הסתכלנו אל אבא שלו במבטים מתחננים, ואז להפתעתנו הוא אמר “כן”.
אני ויונתן קפצנו משמחה אבל שנייה אחרי זה יונתן נזכר שהוא נקע את הרגל והתיישב מייד.
כשיצאנו מהבית המוזר עם החתולים הוצאתי את הטלפון מהכיס כדי להתקשר לאמא שלי לשאול אם היא מרשה לי לקחת אחד מהחתולים ולהפתעתי היא הסכימה.
עוד באותו היום נסענו למרכז המסחרי לקנות לחתולים כל מה שהם צריכים.
ומאז בכל פעם שמישהו מזכיר את הבית המוזר אני ויונתן מחליפים מבטים ומחייכים.
