בבוקר יום חמישי קמו החיילים למשימה צבאית, הדרך למשימה היתה מאוד אופטימית
במחשבה שהכל יהיה טוב.
החיילים ירדו מהטנקים מוכנים לקרב.
הכל מסביב פורח ויפה, כאילו כלום לא הולך לקרות כאן.
מזג האוויר מושלם, ממש יום יפה לטיול בטבע.
בעודם מתארגנים לארוחת בוקר בשטח, עוד לא הספיקו לאכול, ישר פתחו עליהם באש.
המחבלים חיכו להם וירו עליהם מכל הכיוונים.
דבר ראשון ששמואל החייל עושה מחפש מחסה, כולם היו מאוד בלחץ כי הבינו שהקדימו אותם
והקיפו אותם, לפתע רואה שמואל מישהו מכוון עליו נשק, שמואל לא הספיק להגיב
וישר ירו בו.
שמואל לא מבין מה קרה לו, הוא מאוד מטושטש ומבולבל, מבין שמשהו לא טוב קרה.
לפתע נשמעות קריאות של כאב ואוהד הרופא מבין שאחד החיילים נפצע וכנראה צריך חילוץ.
מסביב הקרב ממשיך וכולם תופסים מחסה.
בשביל לעזור לשמואל צריך להסתכן ולצאת מהמסתור.
אוהד הרופא החליט למרות הסיכון לזחול בין הסלעים ולהגיע לשמואל.
הלחץ גדול מאוד, לאחר מספר דקות הצליח אוהד בנס גדול להגיע לשמואל למרות הקושי.
מצבו של שמואל היה קשה והיה צריך חילוץ מידי.
הרופא העניק לו טיפול מציל חיים ועזר לפנותו מהשטח.
שמואל פונה עם מסוק לבית החולים, ומגיע לשם עם פציעה קשה.
היה צריך שמואל לעבור שיקום ארוך, ובשיקום הצליח להבין את מה שקרה לו.
וחשב על הרופא שסיכן בשבילו את החיים, מאוד רצה להכיר תודה לרופא שהצילו.
חשב לעצמו שמואל “איזה עיסוק מדהים לעסוק ברפואה ולהציל חיים”.
בעודו בשיקום החליט שהוא רוצה להיות רופא ולהציל חיים.
שנים רבות ניסה לחפש את האיש שהציל את חייו
ולהכיר לו תודה, אך לא מצא אותו.
במהלך השנים למד שמואל רפואה וניהיה לפרופסור גדול
{רופא לב} .
חולפים להם שלושים שנה עם נתק מוחלט.
שמואל עובד בבית החולים “הלל יפה” ולפתע במסדרונות
בית החולים שמואל שומע קול מוכר, סובב את ראשו
וראה את האיש שחיפש כל כך, נרגש ונדהם ניגש אל
אוהד הרופא וחיבק אותו עם חיוך ענק על הפנים
ואמר” אני הוא זה שהצלת אותי, הרבה זמן חיפשתי אותך
כדי להודות לך והינה תראה איפה אני היום בזכותך אני
גם מציל חיים כמוך”.
ושניהם חשבו שבזה המעגל שלהם נסגר, אך לאחר
שבועיים, שמואל מקבל טלפון שאוהד הרופא קיבל
התקף לב וזקוק לטיפול.
מיד חשב לעצמו “איך הכל מלמעלה” שקודם הוא הציל
אותי על מנת שאני יציל אותו עכשיו.
ניגש במידי לטפל באוהד ואמר לו ” זוכר אתה הצלת אותי
אז, עכשיו תורי”.
ברוך ה’ הניתוח עבר בהצלחה, ואוהד ניצל.
