יומני היקר

יומני היקר, שלום!

אני בכיתה ד’ וקוראים לי יהודה, רציתי לספר לך מה קרה לי חודש לפני פורים.
הייתי נורא בלחץ למה להתחפש?? חיפשתי הרבה רעיונות לתחפושות, שאלתי הרבה חברים, ושאלתי כמעט את כל מי שראיתי אך לא היה לי רעיון, חוץ מחייל ושוטר שהתחפשתי אליהם בגן וזה בכלל לא מקורי. הייתי כבר מיואש. חג הפורים התקרב ולא מצאתי תחפושת. לילה אחד  הלכתי לישון ובחלומי חלמתי על תחפושת מאוד מקורית שאף אחד לא חלם עליה. זו היתה תחפושת מהממת ומעוררת תיאבון. חלמתי על מוכר ממתקים…
סוף סוף אני אוכל  לאכול כמה ממתקים שרק ארצה מהדוכן שיהיה לי, כך חשבתי. למחרת בבוקר רצתי לאבי וביקשתי ממנו שיעזור לי להכין את התחפושת שלי. אבא אמר שהוא לא יכול עכשיו ושיחזור בערב.  הייתי ממש עצוב, עד שסוף סוף מצאתי לי תחפושת, הלכתי לאמא שלי וביקשתי ממנה שתעזור לי להכין את התחפושת שלי והיא אמרה שהיא יכולה רק קצת, היא תכין לי את הדוכן ואני אכין את השאר. שמחתי ממש! והתרגשתי. בזמן שאמא הכינה את הדוכן, אני הלכתי לסופר וקניתי ממתקים לתחפושת שלי. קניתי סוכריות בגדלים שונים, שוקולדים, חטיפים  חמצוצים ועוד הרבה, חזרתי הביתה ולהפתעתי הרבה אמי גמרה להכין את הדוכן, אז הדבקתי עליו את הממתקים. למחרת, בערב שלפני פורים, נדדה שנתי. ניסיתי להירדם אך לא הצלחתי, לאחר חצי שעה נרדמתי. למחרת, השכם בבוקר, קפצתי מהמיטה, התארגנתי, לבשתי את התחפושת שלי ורצתי לבית הספר, הייתי מאושר עד השמיים. הלכתי במסדרון כדי להגיע לכיתתי ולפתע קפץ עלי ילד. סובבתי את ראשי לאחור ובזמן זה הוא קפץ קדימה, לקח חבילת שוקולד, חטיף וסוכריה וברח.הייתי בשוק ונשארתי בפה פעור למשך כמה שניות. לא ראיתי מי זה היה וחשבתי בליבי למה הוא עושה לי את זה?? למה?? הלכתי לכיתתי, ישבתי על הכיסא שלי והתחלתי למרר בבכי. השקעתי המון בתחפושתי ועכשיו כל ההשקעה ירדה לטמיון, המשכתי לבכות. חברי לכיתה ניסו לנחם אותי אך זה לא עזר, ולפתע חשבתי בליבי:  בוא ננסה להתגבר, נכון שזה קשה ועצוב אך הוא לקח רק שלושה ממתקים ויש לי עוד המון. החלטתי שאני ממשיך לשמוח בכל זאת, היום חג צריך לשמוח, יש כאן ניסיון מהקדוש ברוך הוא, והילד ההוא לא יפריע ולא ישנה לי את השמחה. קמתי מהכיסא שלי והלכתי למורה, סיפרתי לו על הילד ועל מה שהוא עשה כי צריך שיטפלו בו, והמשכתי לשמוח וזה הדבר הכי טוב שלמדתי באותו פורים, שצריך לשמוח גם כשלא קל, ולהסתכל בעין טובה ובשמחה על החיים. כדאי לכם גם ללמוד מהסיפור. נתראה ביומן הבא, להתראות!

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »