הילדים האחרונים בעולם
אוף, די כבר ,נמאס לי לשמוע את שני ודנה כל הזמן אומרות “אימל’ה איזה פחד אנחנו הילדות האחרונות בעולם “.חלאס ,זה לא נכון !טוב ,אולי כן ,זה נכון ,אבל זה לא בטוח .טוב אני פשוט אתחיל לספר: זה קרה לפני שבוע ,זה היה בבית ספר ,חזרנו לכיתה מההפסקה . המורה שירי נכנסה כרגיל ,אבל משהו היה קצת משונה ,הפרצוף שלה נראה מודאג וכולה רעדה .היא אמרה שעכשיו אנחנו לא נלמד .התחילה המולה בכיתה , “מה זה לא הוגן”
“זה לא פייר !! “קיצר בלאגן. קמתי ממקומי וצעקתי “די כבר אולי תהיו בשקט ,אתם לא רואות שיש לה משהו חשוב להגיד” ואז המורה שירי אמרה :דבר ראשון חנה ,לא צועקים בכיתה ודבר שני יש לי משהו חשוב להגיד ,אני מבקשת שקט כולן מקשיבות !
כולן השתתקו ,לא נשמע ציוץ ,רק הרעש של המזגן המקולקל נשמע. המורה אמרה מעכשיו אנחנו צריכות לנצל כל רגע בחיים .בהתחלה אף אחת לא הבינה מה היא רוצה מהחיים שלנו ואז לירון אמרה לא הבנתי !אני לא צוחקת אתכם ,אבל זה שתי המילים היחידות שיש לה באוצר המילים ,אפילו בכיתה א כששאלתי אותה ,איך קוראים לה ,היא פשוט ענתה לי “לא הבנתי “.בכל מקרה המורה אמרה שזה חשוב מאוד ושיש לנו עכשיו שיעור חופשי .כולם קפצו ממקומם “יאללה חיי שרה ” “מי באה גומי ?”ולעומת זאת ,אני דנה ושני ,ישבנו ודיברנו , אמרתי להן ,תגידו זה לא קצת מוזר מה שקרה עם המורה ?דנה הנהנה בראש ובכלל לה הקשיבה לי . שני לעומת זאת חייכה וזה היה נראה כאילו היא רוצה להגיד משהו ,אז שאלתי אותה אם הכל טוב היא ענתה לי שהכל מצוין ושיש לה רעיון אדיר .דנה חטפה כדור לראש ואז התעוררה ואמרה, נו מה הרעיון ?שני אמרה שזה נראה חשוד אז אולי נברר את זה לעומק אני ודנה הסכמנו איתה וקבענו ליד החדר מורים בסוף היום. בסוף היום הלכתי לחדר מורים וחיכיתי להם 10 דקות ועוד 10 ..פתאום שמעתי את קול המנהלת אומרת למורים שצריך ללמד את התלמידים בצורה הכי כיפית ונעימה שאפשר, שמעתי את זה ושמחתי נורא שאכפת להם מאיתנו ,אולם זה היה רק חלק קטן מהמשפט, היא המשיכה ואמרה שחשוב שאף אחד מהתלמידים לא ידע על זה שהם הדור האחרון .כמעט לא נשמתי שהיא אמרה את זה , מה זה אומר שאנחנו הדור האחרון ?מה לא היו לי ילדים ?הלכתי לבית שכחתי ששני ודנה קבעו איתי ובדרך הראש שלי היה מפוצץ בשאלות .הגעתי הביתה נכנסתי לחדר. מחשבות רבות התרוצצו במוחי ,אולי מה שהמורה אמרה קשור למה שהמנהלת אמרה ?ועוד חשבתי שאולי זה לא לגילי כל המחשבות האלה. חשבתי שאולי אקבע עם חברות בקניון וזה ירגיע אותי .הגעתי לקניון וראיתי את דנה ושני ,אבל משהו היה מוזר מאוד, הן הלכו לחנות יקרה של שמלות וקנו והרבה ולפי מה שזכור לי זה עולה כסף וקבענו להביא רק 10 ש”ח לגלידה .ניגשתי אליהן והן הסבירו לי שכל הקניון עכשיו בחינם לילדים .ברגע שהם אמרו את זה התפוצצתי מצחוק הקניון בחינם ?ועוד לילדים? הגיוני ממש!!השבתי להן .הן לא התייחסו יותר מידי ואז חשבתי ,שאולי זה קשור לזה ,שלא יהיו עוד ילדים בעולם .בגלל זה הקניון בחינם רק לילדים! לא ידעתי אם זה נכון ,אבל בכיתי כל הדרך חזרה הביתה .בבית אחי שמואל התחיל להציק לי ,באתי ללכת כי לא היה לי כוח אליו ואז הוא אמר :חנה חכי רגע ,יש לי משהו לומר לך, ופתאום שמעתי קול גבוה אומר חנה חנה חנה הקול הלך והתגבר ואז שמעתי, חנה קומי כבר יש לך בית ספר היום .קמתי כולי שמחה שרק חלמתי חלום וכל זה לא אמיתי. בדרך סיפרתי לאמא על החלום שלי וצחקנו על זה .
אבל המחשבה שצריך לנצל כל רגע בחיים עוד מלווה אותי.
