לפעמים, לפני שהיא נרדמת, אמילי בת ה- 12 מדמיינת שהיא נכנסת לעולם קסום. לילה אחד היא החלה לשמוע קולות מוזרים הבאים מהמסדרון. היא חיפשה את מקור הקול אך לא מצאה, ואז היא שמעה שוב, כאילו קוראים בשמה… אמילי נבהלה אך המשיכה לחפש ובסוף התיישבה מותשת על השטיח במסדרון. היא הרגישה משהו מתחת לשטיח, הרימה אותו, וגילתה פתח סודי. היא הציצה פנימה וראתה מקום קסום! עם יצורים מוזרים ומעופפים! אמילי הייתה המומה וסגרה מיד את הדלת. המחזה היה מוזר והיא חזרה בריצה למיטתה ונרדמה.
בבוקר כשקמה היא הייתה בטוחה שהכל היה חלום, עד שהלכה למסדרון הרימה את השטיח וראתה את הפתח שראתה “בחלומה”. היא החליטה לנסות להציץ שוב אך הפעם הדלת לא נפתחה, ובדיוק אמא שלה קראה לה לבוא לאכול. אמילי אכלה מהר ורצה לבית הספר בלי לשים לב שממש מוקדם. כשהגיעה וראתה שבקושי יש תלמידים התיישבה והחלה לקרוא את ספרה האהוב – “ילדת הפיות”.
מאיה, חברתה הטובה של אמילי התיישבה לידה ומיד שמה לב שמשהו לא בסדר. היא שאלה: “אמילי הכל בסדר?”
“כן, אני קצת עייפה זה הכל” מאיה שידעה שאמילי מסתירה משהו, ניסתה שוב: “את יודעת שאת יכולה לספר לי הכל אני לא אגלה!” ואז הצלצול הגואל הגיע.
גם חברותיה האחרות של אמילי, ים ופרח, שמו לב שאמילי מוטרדת והן קבעו ללכת אליה אחרי בית הספר בהפתעה.
כשהבנות הגיעו לביתה של אמילי, הן אמרו לאימה, שהן באו להפתיע את אמילי, וגם היא אמרה להם שבימים האחרונים היא מתנהגת קצת מוזר.
הבנות נכנסו בהפתעה לחדרה של אמילי ואמרו לה: “אנחנו רוצות שלא תהיי מצוברחת כל היום!”
“כן נכון! ” אמרה פרח “עצוב לנו לראות אותך עצובה” אמרה ים “את רוצה לגלות לנו מה קרה??”
בסוף אחרי שכנועים רבים אמילי סיפרה להן על ”החלום” המוזר שהיה לה והתגלה כאמיתי.
“תראי לנו את הפתח? אולי נוכל לעזור לך…” אמרה פרח
“אני ניסיתי היום בבוקר ולא הצלחתי לפתוח אותו…” אמרה אמילי. “אולי נצליח ביחד” הציעה ים. אוקי בואו ננסה” אמרה אמילי
בדיוק בתזמון מושלם אמא של אמילי אמרה שהיא יוצאת לחוגים עם הילדים הקטנים והבנות נשארות לבד בבית. הבנות לא רצו שיהיה מבוגר בסביבה כשהן מנסות לפתוח את דלת הסתרים.
הן ניגשו לשטיח, הרימו אותו וראו את הפתח הסודי. למרבה ההפתעה, ביחד הן הצליחו לפתוח אותו והן שמעו את אותו קול מהלילה שעבר והפעם קרא בשמות של כולן: “אמילי…מאיה…ים…פרח”
“בואו ניכנס פנימה” הציעה אמילי.
כולן הסכימו וקפצו פנימה.
מיד כשנגעו בקרקע, החלו להקיף אותן יצורים מוזרים, פיות ופרפרים. הן היו מבוהלות ואז שמו לב אל הפתח שממנו הן נכנסו ושכעשיו הוא היה סגור!
אחת הפיות שנראתה הכי מבוגרת וסמכותית החליטה שהן צריכות ללכת אחריה לארמון. הבנות הלכו אחריה וכל שאר היצורים התפזרו.
הארמון היה נוצץ ומלא בפרחים והפיה הובילה אותן במדרגות מסולסלות עד שהגיעו לחדר גדול. שם היא הסבירה להן שהן הגיעו לארץ הקסם ושכאן כמעט הכל אפשרי.
הפיה אמרה להן: “יש משהו שמעלים את ארץ הקסם לאט לאט. ורק בעזרת המפה הקסום שלי אפשר לראות מה זה. כאן יש חלק במפה שהפך שחור ועצוב ולאט לאט רואים מה עושה את כל העצב בחלק הזה של ארץ הקסם. “אלה ילדים?!” אומרת פרח
“הילדים האלו נתקעו בארץ הקסם ולא מצליחים לצאת ובגלל זה הם עצובים והורסים את ארץ הקסם” אמרה הפיה.
אנחנו נוכל לעזור להם! אמרו הבנות יחד. אבל איך…?
