הכל התחיל ביום ראשון, זה היה יום גשום ישבתי עם אימי בסלון וצפינו בחדשות, בחדשות אמרו שהולך להיות שבוע מאוד גשום וקריר וישר אימי הלכה להכין מרק חם ומחמם.
לאחר כמה שעות קיבלתי הודעה לטלפוני ובה היה רשום: “זה הרגע שלכם ביום רביעי תוכלו לבוא להגשים את חלומותיכם בקניון עזריאלי”.
ממש שמחתי חשבתי שזה ממש הרגע שלי, החלום שלי היה להיות רקדנית. הלכתי לאימי וביקשתי ממנה ללכת ביום רביעי כמובן שהיא הסכימה.
ביום שלישי ממש התרגשתי כשהלכתי לבית ספר סיפרתי לכל חברותי לאן אני הולכת ביום רביעי הם ממש התרגשו בשבילי ואיחלו לי בהצלחה.
כשקמתי ביום רביעי קמתי בשיא ההתרגשות. כשהגענו לשם הסתבר שבגלל שיורד גשם לא יתקיים האירוע המתוכנן. אני ממש התבאסתי, אמא אמרה לי שזה לא נורא ובטח האירוע יתקיים בזמן אחר. אימי ואני חזרנו הביתה, הייתי מאוד מאוכזבת.
ביום חמישי כל חברותיי שאלו אותי איך היה, ממש התביישתי להגיד להם שבסוף האירוע בוטל.
כשהגעתי הביתה מבית הספר החלטתי לעשות שיעור ריקוד ולצלם את עצמי ליוטיוב.
לאחר כמה ימים פנה אל אימי יואב והוא אמר שהוא ראה אותי ביוטיוב רוקדת וששבוע הבא הוא רוצה לקחת אותי בשביל שאני יוציא את כישרוני לאור. באותו רגע ממש שמחתי ומסתבר בסוף שיואב היה מארגן האירוע של הכישרונות שבוטל עקב מזג האוויר.
ביום ראשון בשבוע לאחר מכן כל חבריי לכיתה ראו את סרטוני, הם אמרו שאני רק מנסה להיות מגניבה והחליטו לעשות עליי חרם. באותו הצטערתי מאוד, חזרתי הביתה בתחושת עלבון. במשך תקופה, הייתי הולכת לבית ספר עצובה בלי להגיד לאימי מילה.
אחרי זמן רב ששמרתי את זה בבטני, החלטתי לספר לאימי, אימי הבינה אותי ישר היא אמרה שהיא תדבר עם המורה ואפילו עם הורי התלמידים. שמחתי מאוד שאימי מבינה אותי ומכילה אותי.
ביום חמישי כשהלכתי לבית ספר קיבלתי מלא מבטים, לא הבנתי מה עשיתי, כשהגעתי לכיתה המורה דיברה על חרם כמה שזה לא נעים וכשגמרה לדבר כל תלמידי הכיתה העבירו פתקים כמובן שבלעדיי. כשהגיעה ההפסקה כל תלמידי הכיתה ניגשו אליי, בהתחלה לא הבנתי מה הם רוצים מימני ואז דן הוציא מפיו את המילים: “סליחה בשם כל הכיתה אנחנו מצטערים שעשינו עלייך חרם אנחנו פשוט קינאנו בך את רקדת כל כך יפה אנחנו מצטערים ומקווים שאת סולחת לנו”. לקח לי הרבה זמן לחשוב אם לסלוח להם, בסוף החלטתי שכן.
חזרתי הביתה עם חיוך רחב והודתי לאימי על הכל.
בשעה שבע יואב התקשר לאימי ואמר שהוא צריך אותי מחר כמובן שיכולתי להגיע. כשהגעתי הופתעתי לגלות שזה לא רק הרגע שלי לבד זה הרגע שכולם צופים בי. כל כיתתי באה לעודד אותי. התרגשתי מאוד. מייד נכנסתי לתקופת אימונים מפרכת, למופע גדול וחשוב.
אחרי חודשיים של אימונים יצאתי עם הופעה שלי ומשם הכל היסטוריה.
הסוף!
