הייתה נסיכה שקראו לה אמילי. אמילי גרה בארץ רחוקה מאוד בשם-מלומה. לנסיכה אמילי היו שלושה אחים ושתי אחיות, אמא של אמילי נפטרה כשאמילי הייתה קטנה מאוד.
אמילי כבר נערה גדולה, בוגרת ויפיפייה ואבא שלה גרשון רצה לחתן אותה כמה שיותר מהר, אבל אמילי לא רצתה להתחתן כל כך מהר ולעזוב את הארמון ואת משפחתה. אבא שלה לא ויתר וחיפש לה חתן בדחיפות, כי לדעתו היא מספיק בוגרת וגם כי סתם חבל על הזמן… אמילי נילחצה מאוד והחליטה לברוח. היא ארזה תיק קטן חיכתה לרדת החשכה וברחה מהארמון וממשפחתה. אותו הלילה היה סוער וגשום. אמילי החלה לרוץ ונכנסה אל תוך היער. היה לה מאוד קר והיא הייתה כולה רטובה וקפואה ופתאום היא הבינה שאין כמו הבית והמשפחה ושהיא ממש מתגעגעת לאביה ולאחיה. רק בבית דואגים לה כמו שצריך. החליטה אמילי לשוב לביתה ולהקשיב למה שאביה מציע ולהתחתן ולהקים משפחה משל עצמה. אמילי הגיע לארמון, אחרי שכל משפחתה היו בחיפושים אחריה. כולם שמחו לראותה בריאה ושלימה. אבא שלה חיבק אותה בחוזקה ואמר שהיא זו שתחליט עם מי להתחתן. כעבור חצי שנה אמילי התחתנה בחתונה מפוארת בארמון אביה והחליטה להישאר לגור בארמון עם בעלה אביה וכל אחיה. לאחר החתונה אמילי הודתה לאביה על שחיתן אותה. היא אמרה לו: “זהו הצעד הכי נכון שעשיתי. מלשמוע להורים, אף פעם לא מפסידים”!
