בכפר קטן היו 5 חברות טובות. כל יום הן היו באות אחת לשנייה ביחד הן צוחקות, מדברות ומשחקות. לאחר תקופה הם התחילו לריב ונוצרו שתי קבוצות, קבוצה אחת שתי חברות ובקבוצה השנייה שלוש חברות. אחת החברות שלא אהבה שהן התחלקו לקבוצות ניסתה להשלים בין כל החבורה ואז ילדה אחת אמרה שהיא לא מסוגלת להתמודד עם המריבה הזו. וביקשה מהן לחזור להיות חבורה מגובשת כמו בהתחלה שזה הכי כייף. ואז מנהיגת החבורה אמרה שצריך להיות תמיד מאוחדות, אפילו שלפעמים אנחנו לא מסכימות או רבות תמיד אפשר לדבר ולסלוח. יום אחד אחת החברות חלתה במחלה מאוד קשה ולא הסכימה לספר לחברותיה מה עובר עליה, היא לא רצתה לשתף אותם במחלה ובקושי שלה. החברות לא הבינו מה קרה לחברה שלהם, הם חשבו איך הם יכולים לשמח אותה ושתחזור להיות בחבורה שלהם ולא תתרחק מהן. החברות החליטו להכין לה ברכות, ללכת אליה הביתה ולהפתיע אותה. לשחק איתה ולשאול לשלומה ולהגיד לה שכל החברות ממש מתגעגעות אליה ושהיא מאוד חסרה בקבוצה שלהן. הבנות קבעו ליום שלישי בגינה להיפגש ומשם להמשיך לביתה של החברה. כל חברה הכינה ציור והביאה איתה משהו טעים שיחמם לה את הלב. חבורת הבנות נפגשה בגינה וצעדו לבית של החברה, עלו במדרגות ודפקו על הדלת ולא היה מענה, דפקו שוב על הדלת ופתאום הם שומעים מישהו מגיע לכיוון הדלת לפתוח אותה. הבנות מאוד התרגשו וחיכו שהבית יפתח וסוף סוף הן יראו את חברתן. הבית נפתח והאמא של החברה אמרה שהיא ישנה, הבנות מאוד התבאסו, אך האימא אמרה שאפשר ללכת להעיר אותה. הבנות שמחו מהרעיון והן נכנסו בשקט לחדר של חברתן והעירו אותה בחיבוק גדול. החברה מאוד מאוד התרגשה לראות את חברותיה אצלה בחדר ויותר התרגשה מהציורים והדברים שהביאו עבורה. החברה סיפרה לחברותיה את כל התקופה הקשה שהיא עוברת ושיתפה אותם במחלה שהיא חולה ושההתמודדות שלה ממש לא פשוטה ושהיה לה מאוד קשה לשתף אותם במה שעובר עליה. היא סיפרה להם שהיא לא ישנה כבר מספר ימים מרוב כאבים חזקים בכל הגוף. החברות מאוד כעסו עליה, איך היא לא שיתפה אותם במה שעובר עליה והרי היא חברתן לקבוצה וכל אחת בשביל השנייה. אם הן היו יודעות את מה שעוברת, הן שם בשבילה והיו עוזרות לה להתמודד עם המצב בצורה קלה יותר ועוברות את זה יחד איתה. הבנות ישבו וצחקו איתה ונשארו איתה עד הערב. בדרך חזרה הביתה הן החליטו שכל יום משהי אחרת תבוא להיות עם החברה אחר הצהריים ופעם בשבוע כול החבורה הולכות להיפגש ולשמח את החברה שלהן שחולה. ברוך ה’, החברה החלימה. השימחה הייתה גדולה ועצומה והן חזרו לשחק יחד כולן במה שהיו רגילות. בתופסת, מחבואים, חבל וכו’… ערב אחד . אחת מהבנות הלכה לסבתה שלה לבקר אותה. החברות לא ידעו היכן היא, הם חיפשו ולא מצאו אבל היא הייתה אצל סבתה שלה בסוף הם התקשרו לאמא שלה לשאול איפה היא והיא אמרה שהיא אצל סבתה שלה. וכך הדאגה והאכפתיות כלפי כל אחת מהקבוצה. כייף לנו יחד, וטוב שיש לנו אחת את השנייה, כי רק יחד אפשר להתגבר על הכול!
