המערה המיסתורית
לפני הרבה שנים, חי ילד בשם יוני הוא היה בן 7.5. משפחתו עברה לגור בירושלים : אמא, אבא, ואחותו בת 3. . המשפחה עברה לבית גדול אבל ישן. בהתחלה ליוני היה קשה עם המעבר לעזוב את החברים ואת בית הספר, אך לא הייתה לו ברירה. יוני הרגיש לבד, לא היו לו חברים.
יוני טייל ברחובות ירושלים, וחשב על חבריו הישנים.
יוני היה בכיתה ב, הוא למד בבית יסודי , הוא הכיר את המורה החדשה ואת החברים בכיתה. שהגיע זמן ההפסקה, יוני הסתובב בחצר ופתאם הוא ראה מערה מסתורית בקצה החצר. הוא החליט להיכנס פנימה, תחילה המערה הייתה חשוכה ויוני לא ראה כלום, בהמשך המערה הוא ראה אורות
והופיע מפלצת מוזרה, יוני ניסה לברוח מהמערה, המפלצת תפסה אותו בידיה . וקשרה אותו לעמוד.
יוני התחיל לבכות והתחנן שהמפלצת לא תפגע בו. יוני ניסה לדבר עם המפלצת, אך המפלצת לא התייחסה אליו. לאחר זמן מה, המפלצת הציע ליוני לאכול, יוני העדיף שלא לאכול את האוכל הזה.
ככל שיוני שהה במערה, המפלצת נראתה לו פחות ופחות מפחידה. ואז לפתע הוא ראה שהמפלצת בוכה, ירדו לה דמעות מהעיניים.
ויוני שאל את המפלצת : “למה את בוכה”?
המפלצת ענתה לו: שהיא הייתה רוצה להיות בן -אדם.
יוני היה מופתע, ושאל אותה למה את רוצה להיות בן -אדם?
המפלצת ענתה לו : כי אני לבד, ולבני אדם יש משפחה וחברים. ולי אין.
יוני החל לרחם על המפלצת וביקש ממנה שתשחרר אותו מהחבלים.
המפלצת שחררה את יוני מהחבלים ויוני סיפר שגם הוא מרגיש לבד.
המפלצת הייתה מופתעת, שם יוני מרגיש לבד . אז יוני חשב על רעיון, והציע למפלצת שתהיה חברה שלו.
המפלצת ויוני התחילו לשחק אחד עם השני, הם שיחקו בתופסת ומחבואים. ושניהם נהנו לשחק ביחד.
יוני פחד שאבא ואמא ידאגו לו מאוד, כי מתחיל להיות מאוחר. יוני הציע למפלצת לבוא איתו הביתה.
המפלצת התרגשה מההזמנה של יוני, אך אמרה תראה אייך אני נראית, אני מפחידה, ההורים שלך יפחדו ממני וגם כל האנשים ברחוב שייראו אותי.
יוני אמר לה, זה לא משנה אייך את נראית, בזכותך אני שמח וסוף סוף היה לי עם מי לשחק ונהניתי לשחק איתך, המפלצת שוב בכתה, רק הפעם זה היה מהתרגשות ושמחה.
יוני אמר לה אל תדאגי אני אספר לכולם כמה את טובה, ואני בטוח שכולם יאהבו אותך.
המפלצת אמרה ליוני ששמה הוא קירה. יוני אמר לה שהשם שלה יפה ושלו קוראים יוני.
יוני והמפלצת יצאו מהמערה לכיוון הבית של יוני. בדרך אנשים נבהלו מקירה, אך יוני מיהר להסביר להם שזה רק המראה שלה אך מבפנים קירה טובה.
יוני וקירה הגיעו לבית שלו, הוריו דאגו לו מאוד. כשאמו פתחה את הדלת, היא צעקה מפחד ויוני מיהר להסביר לה שקירה שימחה אותו מאוד והוא כבר לא עצוב ולא מרגיש לבד בזכותה.
יוני ביקש מאמא שלו להכניס את קירה לבית על-מנת שיוכל להמשיך לשחק איתה.
תחילה אמו סירבה, אך יוני התעקש ואמא שלו נאלצה להסכים. יוני שמח מאוד.
בני המשפחה ראו כמה קירה המפלצת טובה, וכמה יוני שמח. והסכימו שתבוא לבקרו מדי פעם ולשחק עם יוני. קירה גם עזרה ליוני להכיר חברים חדשים, כי קירה משכה תשומת לב בכל מקום שאליו הגיעה. והוא החזיר לה בכך, שיותר קירה לא הייתה לבד וגם היא הכירה עוד הרבה אנשים, שהבינו שמה שחשוב הוא מה שיש בפנים.
כתב: תומר צבי זמייטיס.
