החלום שהמריא מעבר לכיסא/ צופיה קולין ד5
פתאום שתי בנות התחילו ליצחוק עלי וליקרוא לי בכל מיני שמות כמו ה”מיתגלגלת” וה”מחוברת” לכיסא גלגלים שלי.
התחלתי לבכות ברחתי מהר הביתה על כיסא הגלגלים שלי ובאמצע הדרך היתבלבלתי אך לבסוף הגעתי הביתה אמא לא הבינה מה קרה לי והמשכתי לבכות ללא הפסקה טוב, סליחה שככה אני מבלבלת אותכם ונתחיל הכל מהתחלה.
קוראים לי תהילה, אני נכה- אני על כיסא גלגלים , זה קרה כשהלכתי לבקר את אמא שלי בבית החולים אחרי שילדה את אח שלי יהונתן, היה אופנוע שפשוט גרם לכל הסיבוך הזה , כל זה קרה בערך ליפני 4 שנים כשהייתי בת 5 כיום אני בכיתה ד’ בבית-ספר חדש בירושלים והחלום שלי זה לעשות צניחה חופשית.
בנות הכיתה לא אהבו אותי הן התכי לקראו לי בכל מיני שמות כמו ה”מיתגלגלת” וכו..
יום אחד כבר לא יכולתי לשמוע אותם נסעתי הביתה בכיסא גלגלים שלי ובכיתי ,אמא אמרה שתדבר עם המורה והאימהות של הבנות האלה.
ביום הולדת 10 שלי לא הזמנתי את בנות הכיתה כי הן סתם יצערו אותי רק את המישפחה ואת רות לא סיפרתי לכם מי זאת רות.
רות ילדה חדשה והיא היתחברה אלי די מהר והיום אנחנו החברות הכי טובות בעולם.
רות יודעת היטב מה החלום שלי והיא הביאה לי את המתנה השווה ביותר
הזמנה לצניחה חופשית. אבא של רות הוא טייס והוא דואג לזה “אבל רות” אמרתי איך אני אעשה צניחה אם אני על כיסא חופשית גלגלים?” “אל תדאגי לא הבאתי לך את ההזמנה כדי שתיתבאסי. אבא שלי המציא מין מושב מיחוטים שמחובר למצנח וככה את יכולה לצנוח וכשאת נוחתת – את נוחתת לכיסא” רות סיימה את דברה. שאלתי את אמא אם אני יכולה היא בררה את הפרטים אם אמא של רות ולבסוף היא הסכימה.
כל כך הרבה זמן שאני מחכה והינה היום הזה הגיע!!!
נסעתי לבית של רות בכיסא גלגלים אבא של רות הסיע אותנו לנמל תעופה עלינו למטוס
עכשיו כבר התחילו חששות להיכנס לליבי ומה יקרה את זה לא יצליח ואם אני לא יקפוץ בזמן? כתבתי את כל החששות ביומן שרות קנתה לי זה טריק שלמדתי מאמא שלי. עכשיו כבר פחות פחדתי כבר הייתי נחושה בעצמי הגיע הרגע ספרנו שלוש ארבע זה הרגע אני קופצת הגענו לו- קפצתי מיד ללא חששות אבא של רות פתח את המצנח ואנחנו מיד אחריו היה פשוט נוף מרהיב הרגשתי כאילו אני ציפור בשמיים שעפה בלי סוף זה היה הרגשה כפית לראות את הכל מלמעלה את השדות , את הפרדסים, הבתים הגיעה הרגע לצנוח כצת חששתי אך מיד הסרתי את החששה הזאות מיליבי נחתתי והכל עבר בשלום עברתי לכיסא גלגלים. יום למחרת הגענו לכיתה וכבר כולם שמעו שעשיתי צניחה חופשית סיפרתי לכולם איך היה ופתאום אני מגלה את עצמי מוקפת חברות ביום הולדת 11 כבר כולם הגיעו אין בת אחת שלא הגיעה.
בעקבות הסיפור שכתבתי, הבנתי שהמגבלות האמיתיות שלנו נמצאות רק בראש. למדתי שכיסא גלגלים יכול אולי להגביל את הרגליים, אבל הוא אף פעם לא יוכל לעצור לב שרוצה לעוף. יחד עם זאת, הבנתי כמה כוח יש לחברות אמת; חברה אחת טובה כמו רות, שרואה מעבר למגבלה הפיזית ומאמינה בך, יכולה לשנות חיים שלמים. למדתי שאם יש לנו מספיק אומץ לחלום ואנשים טובים לצידנו, השמיים הם כבר לא הגבול – הם רק ההתחלה .
