הסיפור של המשפחה שלי הוא כמו פאזל שהתפזר, ואני מנסה בכל יום לאסוף את החלקים ולבנות תמונה חדשה. לפני מספר שנים הוריי התגרשו, ואבי, שהוא עולם ומלואו עבורי, איבד את מאור עיניו והפך לעיוור. מאז שאני זוכרת את עצמי, אני מנסה לעכל את השינוי הזה – לראות בשבילו את מה שהוא כבר לא יכול לראות.
היו רגעים לא פשוטים בבית. בתוך כל המורכבות הזו, אני מתמודדת גם עם האתגרים הפרטיים שלי; אני לקויית ראייה – לא רואה בעין אחת וסובלת מלקות משמעותית בשנייה. לפעמים העולם הפיזי נראה לי מטושטש, אבל הלב שלי רואה הכל בבהירות, והוא זה שדוחף אותי קדימה.
בחרתי לא להיות שקופה, אלא להיות העוגן של הבית ושל עצמי. בכל בוקר מחדש אני בוחרת בעשייה ובעצמאות: אני מקלחת את אחותי הקטנה הודיה, בודקת את שיעורי הבית שלה ועוזרת לאבי במטבח – הריח של התבשילים הפך לשפה המשותפת שלנו. אני עוזרת לאחיותיי להתארגן ולבחור בגדים שיתאימו בדיוק למזג האוויר, ובכך לומדת בעצמי מהי אחריות.
אבל הכוח שלי לא עוצר בפתח הבית. בבית הספר, אני מגלה את היכולות המנהיגותיות שלי. למרות לקות הראייה, אני תלמידה מצטיינת ומובילה בתחום הלימודי. אני לא רק לומדת, אלא גם מלמדת – אני מוסרת שיעורים לחברותיי, מעבירה ידע בגובה העיניים ומרגישה איך כל מילה שאני אומרת בונה בי עוד שכבה של ביטחון. אני מנהלת יומן ומתעדת כל אירוע ומקרה בו. השנה אף בחרתי לקחת חלק ב”סיירת שפה”, שם אני מתנדבת ומסייעת לאחרים להתקדם, בדיוק כפי שאני צועדת קדימה.
העצמאות שלי נבנית בצעדים קטנים אך בטוחים. בין אם זה כשאני מכינה לעצמי אוכל בבוקר, ובין אם זה כשאני מפספסת את ההסעה ונוסעת לבדי באוטובוס – כל צעד כזה הוא ניצחון של הרצון על המגבלה. אני מכירה ביכולות שלי ויודעת שיש לי כל כך הרבה מה לתת לעולם.
לסיכום, למרות כל המורכבות, אני בוחרת לחפש את נקודות האור. אני לומדת ליהנות מהעצמאות שצמחתי אליה ומודה על הכוחות למצוא את הטוב בתוך המשפחה שלי ובתוך עצמי. למדתי שגם כשקשה לראות בעיניים, אפשר להאיר את הדרך בעזרת הנשמה והעשייה.
תודה על הזכות להשתתף בתחרות J
