הייתי בבית של סבא וסבתא שלי, הטלוויזיה דלקה והשדרן דיבר על מהפכות באירן והפלת המשטר. סבא שלי שמע את זה ואמר לי: “דע לך שאיראן של היום זה לא כמו איראן של פעם, בוא אספר לך סיפור”.
“זה נשמע מאוד מסקרן…” חשבתי לעצמי.
סבא סיפר: “לפני הרבה שנים עלה לשלטון באיראן קצין בשם רֶזָא שָׁאה פַּהְלָוִ֫י, הוא קידם את איראן ועשה סדר חדש. הוא שלט ביד רמה, כל מי שנחשד בעברה כלשהי כלפי השלטון היה למחרת מוצא את עצמו בחבל התליה. עם זאת ,למרות שהוא נשמע תקיף, בזכות שלטונו השנאה כלפי היהודים פחתה, הוא נתן ליהודים לעבוד במשרות ממשלתיות חשובות. בין האנשים שהתחילו לעבוד במשרות ממשלתיות היה אבא שלי”.
“מה? סבא רבא שלי”? שאלתי בתמיהה. “כן” ענה סבא, בוא נמשיך.
“אבא שלי קיבל דרגת קצונה ועבר לגור בצפון מערב איראן, האווירה במקום הזה הייתה פחות טובה, השנאה ברחוב כלפי היהודים הורגשה, יהודי היה מכונה נָגֶֶ’ס (טמא) אצל המוסלמים. בשוק כל יהודי שהיה נוגע בדבר מאכל כלשהו כמו גבינה, או חמאה, היה מקבל מכות חזקות וכואבות שהיו משאירות לו צלקות לכל החיים, והוא גם היה משלם על חרוט הגבינה אשר נזרק בגללו.
“מה זה חרוט”? לא הבנתי. “פעם לא היו מוכרים את הגבינה בקופסאות כמו היום, היו מניחים את הגבינה בערמה בצורת חרוט, וכל אחד היה קונה כמות כרצונו” ענה סבא.
“ולמה החרוט נזרק”? שאלתי בסקרנות, “הוא נזרק בגלל שנחשד לטמא- בגלל נגיעת היהודי”.
“כאשר בנות יהודיות היו עוברות בשוק, הבחורים המוסלמים היו מקניטים אותן ולעיתים נוגעים בהן בכדי להביך אותם. אבא שלי היה הולך לכל מקום עם מדי הקצין שלו ועם שני משרתיו”.
“למה”? שאלתי. “או! שאלה יפה! נמשיך לספר את הסיפור ואתה כבר תבין” ענה סבא.
“היה מסוכן ללכת ברחוב שם כיהודי, כל רגע היו יכולים להנחית עליך נבוט שכנראה אתה לא תשכח לעולם את הרגע שבו זה קרה.
למרות האווירה ברחוב אמי הייתה יהודיה גאה. יום אחד היא הלכה לשוק המוסלמי, זקופה עם שני החיילים המשרתים שהיו לה משני צידיה. היא הגיעה לאזור הגבינות עם ראש מורם גאה ביהדותה ובדקה את הגבינה ואת החמאה תוך כדי שהיא מכניסה את האצבע לתוך החרוט בהתרסה, המוסלמים שהיו שם לא יכלו לעשות לה דבר מכיון שהיו לידה שני חיילים משרתים חמושים, בנוסף לכך שלא עשו לה כלום ולא זרקו את חרוט הגבינה הם גם לא הוציאו הגה מפיהם.
ראש הקהילה היהודית הבין כמה אבי נכבד ומייצג את המלך, ולכן ביקש את עזרתו להגנת הבנות היהודיות שעוברות בשוק. אבי אמר לראש הקהילה ‘תבדוק לי מאיזה חנויות יוצאים המקניטים ואני כבר אטפל בזה’. ראש הקהילה בדק ונתן לו פרטים לגבי החנויות שמהן יוצאים המקניטים. למחרת אבי הלך עם שני חייליו, שלושתם חגורים עם חרבות ואבי עבר חנות אחר חנות והזהיר ‘שמעתי שאתם מקניטים בנות יהודיות כשהן עוברות בשוק, אם אני אשמע שהדבר ישנה, יום למחרת תרגישו מה זה להיות תלוי בתליה פומבית’.
לבסוף כל המקניטים המוסלמים באמת הפסיקו להקניט ולהציק לבנות יהודיות, הבנות היהודיות הסתובבו בשווקים מלאות בטחון ששום מקרה רע לא יארע להן. אם אתה גאה בזה שאתה יהודי, כל הגויים מסביבך יפחדו ממך.”
“וואו סבא איזה סיפור מדהים” אמרתי. ובליבי כבר הרגשתי גאה להיות יהודי.
