ביום חמישי אחד סבתא וסבא קראו לנו ואמרו לנו. יש לנו רעיון מיוחד. סבא חייך חיוך גדול ואמר: ” חשבתי על משהו כיפי” נעשה מסיבה בבית העץ הגדול שבחצר. כולנו ישר התרגשנו. כי בית העץ הוא המקום האהוב עלינו בעולם.
בשעה 5 אחה”צ סבתא הלכה ואנחנו הלכנו אחריה בהתלהבות רבה . כל אחד מאיתנו קיבל תפקיד. אני קישטתי את הסולם שמוביל לבית העץ, אחותי הקטנה הכינה שלטים צבעוניים ואחותי הגדולה הכינה דברים טעימים למשל: עוגיות, סופגניות ועוגות. צלחות של חטיפים, מרשמלו וגם פלטת פירות צבעונית.
סבתא וסבא הביאו פנסים, שמיכות וכריות והמון מתנות מסתוריות לכל אחד ואחד.
אני שאלתי את סבתא מזה? תגלי לי! והיא אמרה ששששש…. זאת הפתעה. כשסיימנו להכין הכל, בית העץ היה נראה ממש כמו מקום קסום ויפה. האורות הקטנים נצצו והרוח העדינה גרמה לענפים לרקוד. לא יכולנו לחכות לראות מה הולך להיות במסיבה בבית העץ,
ומהן המתנות המפתיעות שמחכות לנו.
לאחר שסיימנו לקשט את בית העץ והכל היה מוכן, הגיע הזמן למסיבה אמא ואבא הגיעו עם כולם, והאווירה הייתה מלאה בשמחה וצחוק. כל אחד מהאורחים נכנס לבית העץ בהתרגשות למראה הקישוטים היפים והאורות המנצנצים.
סבתא קראה לכולם להתכנס במעגל, והתחלנו לרקוד למוזיקה הקצבית שהשמענו. אחותי ואנחנו רקדנו יחד, מחזיקים ידיים וצוחקים. כל אחד מאיתנו הביא את האנרגיה שלו, והיה לנו כל כך כיף!
אחרי כמה ריקודים כיפיים, הגיע הזמן לאכול מכל האוכל שהכינה אחותי הגדולה. העוגיות היו מתוקות וטעימות, הסופגניות היו פריכות ומלאות בריבה, והפירות היו טעימים וצבעוניים. כל אחד לקח צלחת מלאה, ואכלנו מלא.
ואז הגיע הרגע שלו חיכינו כל הזמן… הזמן לפתוח את המתנות המסתוריות! סבתא חייכה ואמרה: “עכשיו הזמן לגלות מה הכנו לכם!” כל אחד קיבל מתנה עטופה היטב. התרגשנו ממש, והתחלנו לפתוח את המתנו.
אני פתחתי את המתנה שלי וגיליתי ספר יפה עם סיפורים קסומים. אחותי הקטנה קיבלה בובה ענקית עם שמלה נוצצת, ואחותי הגדולה קיבלה ערכת ציור מיוחדת עם צבעים זוהרים.
התגובות היו מלאות שמחה! “וואו, איזה מתנה מדהימה!” צעקה אחותי הקטנה, והחלה לרקוד עם הבובה החדשה שלה. אני החזקתי את הספר שלי והייתי כל כך מאושרת, כי ידעתי שזה יהיה ספר שאוכל לקרוא שוב ושוב. אחותי הגדולה לא הפסיקה לדבר על הציורים שהיא תצייר.
כולם חיבקו אחד את השני, שמחים ומלאי אהבה. סבתא וסבא חייכו, וראו את כל הנכדים שלהם מאושרים. המסיבה בבית העץ הייתה פשוט מטורפת.
וכך, בסוף הערב, חזרנו הביתה עייפים אך שמחים ומאושרים.
למחרת המסיבה אצל סבא וסבתא בבית העץ, אמא אמרה:
בואו נעשה יום הכלבים!.
היא שלחה הזמנות לכולם להגיע בשעה שתיים בצהריים לגינת ליאון.
אמא קישטה את הגינה בשלטים צבעוניים והכינה חטיפים מיוחדים לכלבים.
לאט-לאט כולם התחילו להגיע היו שם כלבים גדולים, בינוניים וקטנים.
כולם היו חמודים ויפים, וכל הכלבים אהבו את החטיפים שטעמו נפלא.
הם רצו, שיחקו, קפצו והתגלגלו על הדשא.
הייתה אווירה שמחה ומלאת אנרגיה.
אבל אז, לפתע, הופיע בגינה כלב ענק.
הוא היה כל כך גדול, שכולם נעצרו בבת אחת גם האנשים וגם הכלבים.
הכלב הענק התחיל לרוץ, והריצה שלו הייתה כל כך כבדה עד שנדמה היה שהשמים רועדים והבניינים מסביב זזים.
ואז, ממש בפתאומיות, הוא עצר.
עמד בלי לזוז, כמו פסל, ואמר בקול כלבי עמוק
“אני מצטער… אני פשוט מחפש את הכלב שלי. איבדתי אותו. אתם סולחים לי?”
האנשים והכלבים הביטו בו, ואז ענו יחד:
כן, אנחנו סולחים!
הכלב הגדול אמר תודה, הוא אמר. תוכלו לעזור לי למצוא את הכלב שלי?
כן, בטח! כולם ענו בשמחה, ויצאו לחיפושים בכל הגינה מאחורי השיחים, ליד המגלשה, ואפילו בין העצים הגבוהים.
אחרי כמה דקות נשמע נביחה קטנה.
הם מצאו כלבלב קטן ומבוהל מסתתר מתחת לספסל.
הכלב הענק רץ אליו, שמח עד השמיים.
תודה רבה לכם, הוא אמר. וסליחה על הבלאגן שגרמתי.
בשמחה, חייכו האנשים והכלבים,
והיום שהתחיל במתח נגמר בצחוק, משחקים וחברות חדשה.
