ואו זה הולך להיות חופש כל כך מטורף היום היה היום האחרון של כיתה ו היה מרגש.
אני כבר יודעת לאיזה אולפנה אני הולכת שנה הבאה זאת האולפנה שרוב החברות שלי הולכות
אויש שכחתי להכיר לכם אותי אז היי אני אגם בת 12 אני גרה ממבשרת ציון אני פה כל החיים שלי אני בבני עקיבא בשבט מעלות אנחנו 4 ילדים במשפחה יש לי אחות גדולה בת 16 קוראים לה שחר היא מדריכה בבני עקיבא אחריה יש את אלעד שהוא בן 14 ואז אני אחרי ניצן האחות הכי קטנה והיא בת שנה ויש את ההורים המהממים שלי שלאחרונה מתנהגים קצת מוזר לדעתי הם אמרו שהיום הולכים לסושי לכבוד תחילת החופש אבל יש לי תחושה שזה לא בגלל זה.
אוקי אני אספר לכם איך היה ביוש.
אני בהלם זה לא קרה אני יספר לכם מה היה אוקי אז הזמנו מגש ענקי של סושי ואז ההורים שלי אמרו שהם צריכים לספר לנו משהו ואז הם אמרו “אנחנו עוברים לצפון לנוב עד חודשיים בסוף החופש…”
אני עוד רגע בכיתי זה לא הגיוני שחר אמרה “לא לא ממש לא אי אפשר לעזוב מה עם חברות שלי הבית ספר חניכות שלי לא אי אפשר לעזוב” ואלעד אמר ” אני לא עוזב כל החברים שלי הבית ספר” אני שתקתי וניצן לא נראה לי הבינה מה קרה.
ההורים שלי אמרו שהם מצטערים אבל זה מה שהולך לקרות ושנעבור את זה ביחד..
הי נרדמתי אתמול הייתי עייפה מאוד היום אני הולכת לספר לחברות שלי אני קבעתי איתם במועדון הקהילתי ב 15.30 אני לא יודעת איך אני מספרת להם את זה ובעיקר לא יודעת איך הן יגיבו אני עכשיו יצא אליהם
אני אעדכן אותכם.
אוקי ואו חזרתי אני אספר לכם איך הם הגיבו בהתחלה הגענו אני הכנתי עוגיות לחלק להן.
דיברנו קצת על הבית ספר ואני הייתי שקטה מאוד ונויה החברה הכי טובה שלי בגלל שהיא מכירה
אותי כלכך טוב היא שאלה אם קרה משהו ועניתי “כן אני צריכה לספר לכם משהו” ואז כולם שאלו מה ושתקו
” טוב אז אממ אני פשוט אגיד את זה אני עוברת לצפון לנוב”
“את רצינית?” “לא באמת נכון?” הן שאלו “זה באמת אני מצטערת גם לי זה עצוב ההורים שלי סיפרו לנו אתמול אנחנו עוברים עוד חודשיים בסוף החופש אני אוהבת אותכן אני יתגעגע.”
“גם אנחנו אלייך”
אוף זה ממש קשה לי אחרי זה כל אחת חזרה הביתה עכשיו אני בבית התקלחתי אכלתי ארוחת ערב ועכשיו אני במיטה נראה לי אני ילך לישון עכשיו היה יום ארוך..
היושש מה קורה? ואווו הרבה זמןן לא כתבתי כאן כלום טוב אז אני יעשה לכם השלמת פערים
אוקי אז כל החופש הייתי עם חברות,משפחה,בסניף, הייתי גם במחנה ובלונה פארק חופשה משפחתית ומלאא עם חברות, בסניף היה באמת מטורף.
וגם עברנו כבר לנוב לפני שבוע התחילה כבר השנת לימודים הכרתי כאן חברות חדשות ואפילו הלכתי לסניף שפה, וכמובן אני עדיין בקשר עם החברות ממבשרת ציון והאחים שלי אתם שואלים הם גם מסתדרים ממש
טוב תזכרו שהכל אפשרי ביוש.
ברור 💙
הוספתי סימני פיסוק וחילקתי לפסקאות, בלי לשנות את התוכן:
ואו, זה הולך להיות חופש כל כך מטורף! היום היה היום האחרון של כיתה ו׳, היה מרגש.
אני כבר יודעת לאיזו אולפנה אני הולכת שנה הבאה. זאת האולפנה שרוב החברות שלי הולכות אליה.
אויש, שכחתי להכיר לכם אותי, אז היי! אני אגם, בת 12. אני גרה במבשרת ציון, אני פה כל החיים שלי. אני בבני עקיבא, בשבט מעלות. אנחנו 4 ילדים במשפחה: יש לי אחות גדולה בת 16, קוראים לה שחר, היא מדריכה בבני עקיבא. אחריה יש את אלעד, שהוא בן 14, ואז אני. אחרי ניצן, האחות הכי קטנה, והיא בת שנה. ויש את ההורים המהממים שלי, שלאחרונה מתנהגים קצת מוזר. לדעתי הם אמרו שהיום הולכים לסושי לכבוד תחילת החופש, אבל יש לי תחושה שזה לא בגלל זה.
אוקי, אני אספר לכם איך היה ביוש.
אני בהלם. זה לא קרה. אני אספר לכם מה היה. אוקי, אז הזמנו מגש ענקי של סושי, ואז ההורים שלי אמרו שהם צריכים לספר לנו משהו. ואז הם אמרו:
“אנחנו עוברים לצפון, לנוב, עד חודשיים, בסוף החופש…”
אני עוד רגע בכיתי. זה לא הגיוני. שחר אמרה:
“לא, לא, ממש לא! אי אפשר לעזוב. מה עם החברות שלי? הבית ספר? החניכות שלי? לא, אי אפשר לעזוב.”
ואלעד אמר:
“אני לא עוזב. כל החברים שלי, הבית ספר.”
אני שתקתי, וניצן לא נראה לי הבינה מה קרה.
ההורים שלי אמרו שהם מצטערים, אבל זה מה שהולך לקרות, ושנעבור את זה ביחד.
היי, נרדמתי אתמול, הייתי עייפה מאוד. היום אני הולכת לספר לחברות שלי. קבעתי איתן במועדון הקהילתי ב־15:30. אני לא יודעת איך אני מספרת להן את זה, ובעיקר לא יודעת איך הן יגיבו. אני עכשיו יוצאת אליהן.
אני אעדכן אתכם.
אוקי, ואו, חזרתי. אני אספר לכם איך הן הגיבו. בהתחלה הגענו, אני הכנתי עוגיות לחלק להן. דיברנו קצת על הבית ספר, ואני הייתי שקטה מאוד. נויה, החברה הכי טובה שלי, בגלל שהיא מכירה אותי כל כך טוב, שאלה אם קרה משהו, ועניתי:
“כן, אני צריכה לספר לכם משהו.”
ואז כולן שאלו “מה?” ושתקו.
“טוב, אז אממ… אני פשוט אגיד את זה. אני עוברת לצפון, לנוב.”
“את רצינית?”
“לא, באמת? נכון?” הן שאלו.
“זה באמת. אני מצטערת, גם לי זה עצוב. ההורים שלי סיפרו לנו אתמול. אנחנו עוברים עוד חודשיים, בסוף החופש. אני אוהבת אתכן, אני אתגעגע.”
“גם אנחנו אלייך.”
אוף, זה ממש קשה לי. אחרי זה כל אחת חזרה הביתה. עכשיו אני בבית, התקלחתי, אכלתי ארוחת ערב, ועכשיו אני במיטה. נראה לי אני אלך לישון עכשיו, היה יום ארוך.
היושש, מה קורה? ואווו, הרבה זמן לא כתבתי כאן כלום. טוב, אז אני אעשה לכם השלמת פערים.
אוקי, אז כל החופש הייתי עם חברות, משפחה, בסניף. הייתי גם במחנה ובלונה פארק, חופשה משפחתית ומלא עם חברות. בסניף היה באמת מטורף.
וגם עברנו כבר לנוב. לפני שבוע התחילה כבר שנת הלימודים, הכרתי כאן חברות חדשות ואפילו הלכתי לסניף שפה. וכמובן, אני עדיין בקשר עם החברות ממבשרת ציון.
והאחים שלי, אתם שואלים? הם גם מסתדרים ממש טוב.
תזכרו שהכול אפשרי. ביוש 💙
