היה היה פעם ילדה רגילה, שישבה ליד שולחנה משועממת, אז היא התחילה לצייר. אחר כך היא ציירה אי, אחרי שנייה בלבד היא הופיעה על אי, ירוק, סגול וכחול, הכל פסטל, היא הריחה פרחים ודבש, היא הסתובבה סביבו, זה היה אי גדול. אחר כך היא עמדה על גפן, וראתה ציפור קטנה וחמודה, תקועה מתחת לעץ. הציפור צעקה לעזרה. היא הרימה את הציפור ועזרה לה להחליט מעט, ואז הציפור עקרה אחריה לא משנה כמה פעמים היא הניחה אותה על העץ, היא המשיכה לחזור, אז היא התחילה לשאת אותה במורד הגבעה, ואז ראתה נשרים עפים מעליה, הילדה ניסתה להתחמק מהם, אבל אז הגיעה הציפור האם, ובמקום לפגוע בילדה היא הגנה עליה! כנראה שהיא חיפשה את גודל הציפור שלה זמן מה, והיא היתה שמחה שהיא עזרה, היא היתה שמחה שהיא יכלה לעזור, ואז היא הבינה כמה היא רוצה לחזור הביתה. היא היתה רעבה, אז הנשר האכיל אותה, היא בנה צריף עם הנשר, אבל היא היתה נרגשת מדי מכדי לישון.
היא עדיין הריחה את הדבש. זה גם שמר אותה ערה, היא החליטה לההגגב לדבורים. היא קמה מהמיטה והתגנבה וניסתה לתפוס אותו. היא כמעט תפסה אותו “אוי!” היא נעקצה אבל זה לא הייתה עקיצה רגילה, היא התנפחה ממש קשה. היא רצה חזרה לבקתה בבוקר. הנשר זיהה את הנפיחות ואמר שזה מאוד רעיל ושהיא צריכה למצוא תרופה. הגוזלת אמרה לה שזה למעלה בהרים.
הילדה הודתה להם ויצאה להרפתקה שלה. היא דילגה הלאה. היא שמה לב לשלט.
“סכנה, אל תיכנסו!” היא התעלמה ממנו והמשיכה לדלג. ואז שמעה קול.
“מי הולך לשם?” היא התעלמה ממנו והמשיכה לדלג. איש הסלעים התעצבן וזרק עליה אבנים.
היא קיבלה מכות, היא התעלמה ממנו והמשיכה לדלג. “איך אתה מעז, אני אהרוס אותך!” הנערה התעצבנה וזרקה את הסלע בחזרה. איש הסלעים צחק. “עשיתי מזה משהו, אתה לא יכול להרוס אותי” ואז הנשר עף פנימה. “אני אציל אותך!” היא הכיתה בו, אבל הוא פגע בה והיא נפלה. ואז הגוזל התקדם “אני אציל אותך!” והוא נופף בכנפיו הנוצצות ומפלצת הסלע הובסה, נפלה. הילדה תפסה את התרופה הירוקה וראתה את הנייר הגדול שלה. היא קפצה כשהגיעה הביתה, שם הכל התחיל, ואז היא שוב השתעממה.
