פעם לא מזמן התגוררה משפחת גולן בתל אביב. משפחת גולן הייתה נחמדה ונפלאה, אבל משהו אחד הפך אותה למיוחדת ביותר או יותר נכון שני דברים אבל בשביל זה נצטרך לחזור קצת אחורה בזמן…..
הבת מצווה של שירי הילדה הבכורה מתקרבת בצעדי ענק, ממש עוד חודש זה קורה!! כבר היו כמה בת מצוות לפניה שהיו ממש מושקעות ומפוארות. יום אחד הגיעה לכיתה שירי והתחילה לשמוע את בנות הכיתה מדברות על התכנונים לבת מצוות שלהן. זה הזכיר לשירי שכלום לא מתוכנן לבת מצווה שלה. כאשר שירי חזרה הביתה תכננה להגיד לאימה, נועה, שצריך להתחיל לחשוב על בת המצווה שלה. אימה, כמו תמיד, הייתה עסוקה בטיפול בבנה, אחיה של שירי, ושוב לא הייתה פנויה.
שירי, שהייתה רגילה למצב הזה, התאכזבה והתעצבנה הפעם יותר מתמיד על נועה.
למחרת שהגיעה לבית הספר כבר מהשביל המוליך לכיתה שמעה את אדל והילה מדברות על האלבום וחיפושי השמלות, זה עורר בשירי קנאה ורגשות שלא הרגישה מעולם. גם כאשר הגיעה שירי לכיתה נמשכו דיבורים על הבת המצווה מכל עבר. שירי ידעה שתמיד היו דיבורים כאלה אבל לא שמה לב לזה כי זה לא עיניין אותה. באותו היום שירי הייתה מצוברחת, לא כמו תמיד.
כשחזרה הביתה, מיד הלכה לאימה שבמפתיעה הייתה פנוייה ואמרה – “היי אמא מה קורה? צריך להתחיל לתכנן את הבת מצווה”. נועה השתתקה, אחרי דקה של שקט אמרה “שירי אנחנו צריכים לדבר על זה, אבל אני רוצה לחכות לאבא. בואי לאכול בינתיים”. שירי הרגישה מוזר, אבל בחרה לא להגיב, כאשר הגיעה השעה שמונה ישבו בשולחן נועה, נועם אביה של שירי ושירי. הוריה התחילו את השיחה ואמרו – “שירי אנחנו רצינו לדבר בשש עיניים כי זה חשוב”. אביה המשיך – “את יודעת שהמצב בזמן האחרון לא פשוט עם לביא ואמא הפסיקה לעבוד בגלל כל זה ולא מזמן עשינו כל מיני טיפולים ואבחונים שעלו לא מעט כסף ועוד לא סיימנו את כולם”. שירי הבינה לאן זה חותר וחשבה איזה אח מעצבן יש לי. “אז מה שאנחנו רוצים להגיד זה שלצערנו לא נוכל לעשות בת מצווה”. שירי ידעה שזה הולך לבוא אבל בכל זאת הייתה מופתעת היא ישבה בשקט ליד השולחן, היא נעצה מבט בכוס המים שמולה. המילים של אימה נועה עדיין צלצלו באוזניה. “לא נוכל לעשות בת מצווה” היא חזרה לעצמה, והכעס החל לבעור בליבה. איך זה יכול להיות? כל הבנות בכיתה כבר מתכננות את השמלות, האלבומים, החגיגות והיא נשארת ללא כלום?
היא הרגישה שהעולם שלה מתנפץ, וכל העצב והקנאה שהצטברו בה היום מתפוצצים עכשיו החוצה. היא כעסה על אימה, על אביה, על לביא שדורש כל כך הרבה טיפול ועל המציאות בכלל. למה לאף אחד לא אכפת ממני? למה אני תמיד נעלמת ברקע?
שירי קמה מהמקום והלכה לחדרה. היא סגרה את הדלת בחוזקה, והתחילה לבכות. מחשבות רבות עלו בראשה מה החברות יגידו, במיוחד אחרי הבת מצוות המפוארות שהיו עד כה? מה אגיד להן? מה הן יחשבו עליי? אבל רוב המחשבות שלה היו על לביא אחיה – “מה אני בחרתי שהיה לו אוטיזם?!”,”למה אנחנו לא יכולים להיות משפחה רגילה?! למה אני תמיד חייבת לוותר בשבילו? למה הטיפול בו בה על חשבוני?! למה הוא מתנהג כמו בן שנה אם הוא בן 8?! למה הוא מבלגן לי את החדר?! למה אני לא יכולה להביא חברות הביתה בגללו?!” לאחר כמה דקות של מחשבות עמוקות הלכה שירי לישון כעוסה ואדומה מבכי.
למחרת בבוקר הייתה מעט יותר אסופה, אבל המחשבה של מה תגיד לחברותיה עדיין הלחיצה אותה מאוד. היא יצאה מהחדר אל כיוון חדר האמבטיה כדי לצחצח שיניים וראתה בדרך את לביא בוכה ואת נועה מנסה להרגיע אותו. היא ניגשה אליו וחיבקה אותו חיבוק גדול. הוא ישר הפסיק לבכות. שירי הייתה מחוברת מאוד ללביא והייתה היחידה שהצליחה להרגיע אותו. היא פתאום חשבה – למה חשבתי אתמול את הדברים האלה עליו וכעסתי עליו על כך שדורש טיפול.
היא הרגישה שהיא עשתה טעות. נועה אמרה לה “תודה, ובוקר טוב” בקול מתנצל ומעט מובך. “בבקשה” אמרה שירי בעודה מתרחקת ונכנסת אל חדר האמבטיה. כאשר התחילה לצחצח שיניים הבריק בה רעיון מ ט ו ר ף – לעבוד ולחסוך כסף בעצמה לבת מצווה שלה!!! אפילו לא אצטרך לספר לחברות חשבה היא הייתה שמחה כל היום ובבית ספר היה לה כיף.
אוקיי יש לי תשע מאות שקלים. בשביל אירוע טוב בתל אביב צריך בסביבות אלפיים חמש מאות שקלים, אז אני צריכה עוד אלף ושש מאות שקלים. נעמה השכנה אוהבת אותי וכל הזמן מבקשת בייביסיטר… אה… וגם יש את שרה מהבית ממול שמחפשת עזרה בניקיון לבית שלה… יואו תוך רגע אני מגיעה לסכום הזה! ישר שחזרה הביתה ניגשה אל הטלפון של נועה בשקט בשקט ורשמה לנעמה ושרה השכנות שלה שהיא מחפשת עבודה ותשמח לעזור להן בתשלום של 40 שקלים לשעה כמו שמקובל בתל אביב. כאשר הגיעה השעה חמישה לשלוש יצאה שירי מהבית לשרה ואז לנעמה. נועה שאלה אותה – לאן היא הולכת? היא החליטה לשקר, היא בעצמה לא ממש ידעה למה שיקרה, ואמרה – “אני הולכת לאלה, אחזור בשש וחצי”. וכך היה, היא חזרה הביתה בשש וחצי לאחר שהרוויחה מאה ארבעים שקלים. היא הייתה מאושרת. יש לה כמעט חצי מהסכום הדרוש!
גם יום למחרת היא שיקרה כשנועם שאל אותה לאן היא הולכת ואמרה – “ללמוד עם בתיה ואליה, אני חוזרת בשבע”. היא הרוויחה 160 שקלים! היא הייתה מרוצה אך עייפה, עייפה מאוד אחרי ארבע שעות עבודה. כך עברו עוד כמה ימים הוריה של שירי האמינו לה, כי ידעו שמצבה החברתי טוב. בינתיים השיגה לקוחות חדשים והגיעה לסכום המיוחל אלפיים ארבע מאות שקלים. שירי החליטה לספר להוריה שעבדה והרוויחה את הכסף לבת מצווה, כדי שיתחילו לתכנן אותה. כשבאה אל המטבח שמעה את אביה ואימה מדברים ונשענה על הקיר של המטבח כדי לשמוע – “זה החלקים הכי חשובים בטיפול, אי אפשר לוותר עליהם” הכריזה נועה. “אני יודע, אבל אלף שלוש מאות שקלים זה לא מעט בייחוד שאת לא עובדת” הוסיף נועם. “נכון אב..” נועה לא יכלה לסיים את המשפט, כי שירי קטעה אותה ואמרה “אני עבדתי וחסכתי אלפיים ארבע מאות שקלים לבת מצווה, אבל אם זה חשוב אני יכולה להתחיל לחסוך מ…”. גם שירי לא יכלה להשלים את המשפט, כי נועה קטעה אותה – “לא שיר,י זה מאוד יפה שחסכת כסף, תשמרי אותו לעצמך אנחנו כבר נמצא דרך לשלם על הטיפולים”. “לא, לא, אני באמת רוצה”. נועם סימן לנועה שילכו רגע הצידה, ואמר – “אני יודע שעדיף שהיא תשמור את הכסף ונעשה לה בת מצווה, אבל זה טיפולים דחופים, אולי כדאי שהיא תיתן את הכסף, לא נוכל להשיג את הסכום הזה בחודש הקרוב”. “כן אבל אולי בכל זאת כדאי שניתן לה לחגוג בת מצווה, כמו שצריך, גם ככה כל מה שקורה עם לביא לא פשוט לה”.
“בואי ניתן לה זכות בחירה, נגיד לה שתעשה מה שהיא רוצה ומה שמתאים לה ואם לא, אנחנו נסתדר”. הם חזרו לשירי ואמרו לה ביחד – “תעשי מה שאת מרגישה שנכון לך, מגיע לך לחגוג בת מצווה וגם אם לא, אנחנו יכולים להסתדר, נמצא דרך, לילה טוב מתוקה”. “לילה טוב” אמרה שירי. היא נכנסה לחדר והתיישבה על המיטה, הכסף היה מונח בארנק מסודר בשטרות. היא הביטה בו זמן רב, מצד אחד, היא מאוד אוהבת את לביא. מצד שני, גם לה מותר לחגוג. היא כעסה על זה שהיא צריכה להחליט. זאת החלטה של גדולים חשבה לעצמה היא הלכה לישון בידיעה שמחר צריכה כבר להחליט. למחרת בבוקר היא חשבה מחשבה שהעירה במשהו בת מצווה היא לא רק שמלה, מוזיקה ואורחים, היא הרגע שבו מבינים מי את ומה באמת חשוב לך, מה העקרונות שלך ובאיזה דרך את הולכת. היא החליטה שהיא תעזור ללביא. לאחר שהתארגנה הלכה להוריה ואמרה להם “החלטתי לתת את הכסף ללביא ולעזור לו”. “כל הכבוד שירי, אנחנו גאים בך, השם בטוח גאה בך! טוב יאללה שירי אנחנו צריכים לצאת לבית ספר” אמר נועם וזירז את אחיה הקטנים לבוא לרכב. “שירי אני גאה בך” אמרה נועה בקול שקט, “אבל אמרת שחסכת אלפיים ארבע מאות שקלים והטיפולים עולים רק אלף שלוש מאות אז אולי בכסף שיישאר נוכל לעשות אירוע קטן וצנוע”. הפיתרון שאימה הציעה שימח את שירי מאוד. גם ששירי הגיעה לבית הספר וסיפרה לחברות את השתלשלות האירועים, החברות היו גאות בה והתפעלו מהבגרות שלה, שירי הבינה שהיא סתם חששה ממה הן יחשבו.
הוריה שלי שירי הזמינו את המשפחה הקרובה ואת חברותיה למסיבה קטנה וצנועה בביתם. זה לא היה דומה בשום צורה למסיבות המושקעות של שאר בנות הכיתה, אבל היתה שם אהבה, שמחה וסימן גדול למי זו שירי, ומה הדרך שבה היא בוחרת ללכת בחיים, דרך של מעשים טובים, עקרונות ואהבה גדולה למשפחתה ולשם יתברך.
