הרב יוסף משאש נולד בשנת תרנ”ב במקנס שבמרוקו לאביו ר’ חיים משאש ואמו הרבנית שמחה. בשנת תרפ”ג בהיותו בן 31 שימש כרב העיר תלמסאן שבאלג’יר במשך 18 שנה. לאחר מכן, בשנת תש”א, חזר לשמש כדיין בעיר הולדתו. הרב היה גם אמן בכתיבת סת”ם, בציור, בצורפות ובנגרות. בשנת תשכ”ד הרב עלה לארץ ישראל ושימש כרב העיר חיפה עד פטירתו בשנת תשל”ד. הרב היה אוהב ישראל, אוהב ארץ ישראל, עניו, מחזיר בתשובה ומאיר פנים לכל אחד.
באחד מימי שישי, בשעות הבוקר המוקדמות, הלך ר’ אליהו, בנו של הרב יוסף משאש, יחד עם אביו אל קצב העיר לצורך קניית בשר לשבת קודש. כך היה מנהגו של רבי יוסף לערוך בעצמו את הקניות לכבוד השבת.
עם כניסתם לקצביה הצטרפו לאנשים הרבים הממתינים בתור. לפתע פתאום נשמעו צעקות מפינת הרחוב, במרחק של כמאה מטרים מהם. רבי אליהו יחד עם אביו, הזדרזו לבדוק מה קרה. ייתכן שיש אדם הזקוק לעזרה. כשהתקרבו למקום ראו קבוצת בריונים ערבים מתנפלים אחד על השני בצעקות, במכות ואגרופים, במקלות ואבנים ובכל מה שבא ליד.
היהודים שבסביבה חששו מאוד ומיהרו לסגור את חנויותיהם. שכן היו רגילים שהתפרעויות אלו, פעמים רבות מתפתחות לפוגרום גדול וחסר שליטה כלפי יהודי העיר.
הרב ביקש מבנו לחזור בשקט לקצביה ולחכות לו עד שיחזור, בעוד שהוא התקדם בזריזות למרכז המהומה. שם נכנס בין המתקהלים עד שנעלם מעיני בנו. כל היהודים שנכחו באזור צפו בדאגה רבה במתרחש, כשפיהם מלמל תפילה חרישית להצלחת הרב ולשובו בשלום.
עם הגעתו של הרב , יצא אליו אחד הערבים בפנים מאימות וחסם את דרכו. הרב לא התרגש מהערבי המאיים ולאחר כמה דקות של שיחה איתו, כאשר הערבי הבין שהרב רוצה להשקיט את המהומה, הערבי נתן לרב להמשיך.
כעבור כרבע שעה התחילו אט אט המתקהלים להתפזר ורבי אליהו הבחין כי אביו יוצא בריא ושלם מבין חבורת הערבים שמח ונהרה על פניו. היהודים רצו לקראתו בשמחה והתפלאו לפשר הנס שקרה שהוא נכנס אל תוך הקטטה ויצא בשלום. רבי יוסף השיב להם: “כל המריבה יסודה בכסף שלא ניתן לאחד מהיריבים הערבים והדבר בא על פתרונו כאשר שילמתי מכספי את הסכום הדרוש ותשקוט הארץ”.
הדבר היה לפלא ולנס גדול והתפרסם מהרה בכל רחבי העיר איך סיכן הרב יוסף משאש את עצמו והציל את אחיו היהודים מהפרעות המסוכנות.
