רבי יוסף משאש נולד בשנת תרנ”ב לאביו רבי חיים משאש ואימו מרת שמחה בעיר מקנס שבמרוקו ונפטר בשנת תשל”ד בעיר חיפה, היה פוסק הלכה , צייר, דרשן ומשורר.
כשהיה בן עשרים כבשו הצרפתים את מרוקו ,מה שהשפיע עליו מאוד משום שזה הביא עליו שינויים חברתיים ותרבותיים ,היות ונחשף לתרבות המערב. בגיל 25 הוציא פירוש לאגדה של פסח בשם “ויזכר יוסף”. בגיל 31 נקרא לשמש כרבה של תלמסאן שבאלג’יר, תפקיד אותו מילא כ18 שנה. בתום כהונתו בשנת תש”א ,ובעקבות מלחמת העולם השנייה ,נענה לבקשה לחזור לעיר הולדתו מקנס ולשמש בה כדיין. רבי יוסף משאש היה ציוני נלהב וחיבר פיוטים על יום העצמאות ויום ירושלים. בשנת תשכ”ד זכה להצטרף לבנו, רבי אליהו משאש, עלה לארץ ישראל וקבע את מקומו בעיר חיפה. אחרי פגישותיו עם דוד בן גוריון ועם ראש העיר דאז- מר אבא חושי שבהם סירב בתוקף להיות רב ראשי לישראל , הוחלט שיהיה רבה של חיפה, עד לפטירתו בשנת תשל”ד בעיר חיפה.
לילה אחד נודע לרב יוסף משאש כי יש סכנה שהקהילה תאבד ספר תורה עתיק ויקר. ספר התורה היה מוסתר בבית ישן ועמד להילקח על ידי אנשים זרים הידועים כבני אדם רעים למדיי ומסוכנים לציבור. תכניתו של הרב הייתה ללכת למקום המסתור ולהעביר את הספר למקום מבטחים.
הרב נאזר באומץ ליבו, בידיעתו היכן הסתירו אבות הקהילה חפצים קדושים, ובאמון הגדול שאנשי הקהילה נתנו בו והיו מוכנים לסייע בשקט ובזהירות.
האנשים המסוכנים היו קרובים מאוד לבית הישן ,והרב יוסף משאש וחבורתו רק יצאו מהבית,
למזלם הרע של הרב יוסף משאש ואנשיו ,האנשים לקחו לפניהם את ספר התורה , בעקבות הגניבה שהותירה אותם המומים, הרב יוסף משאש ואנשיו כבר עם עלות השחר התכנסו לפגישה חשובה ביותר ,שבה יוחלט מה לעשות עם הספר תורה.
בפגישה הוחלט שהרב יוסף משאש ועוד 3 אנשים ילכו ויסיחו את דעתם של הגנבים ,בכך שיגידו לאנשים איפה יש חפצים מזויפים ששווים “הון תועפות “, והגנבים ילכו לחפש אותם ,
לאחר מכן חבורת האנשים השנייה תיכנס חמושה לבית ותיקח את ספר התורה וימלטו על נפשם.
התוכנית יצאה לדרך ובשלב הראשון הרב ואנשיו הלכו לאנשים המסוכנים “וגילו” להם מקום מחבוא מזויף. בשלב השני , החבורה השנייה נכנסה ולקחה את הספר .
עם עלות השחר הועבר ספר התורה למקום בטוח. אנשי הקהילה נשמו לרווחה, והרב יוסף משאש ידע שלא רק ספר התורה ניצל, אלא גם כבוד המסורת והאמונה של בני הקהילה.
