ראש תנועת בית”ר זאב זבוטינסקי הגה רעיון להקים גדוד עברי לוחם, הראשון לתמוך ברעיון היה יוסף טרומפלדור ,לאחר כמה דיונים הוחלט על השם גדוד “נהגי האלפקות” אבל לאחר זמן לא רב החליטו לשנות את השם לגדוד “נהגי הפרדות”.
באותם ימים בחלקה הצפוני של ארץ ישראל שלטו הצרפתים, בין הצרפתים לערבים שהיו באזור היו קרבות ועימותים רבים, באחד מן הקרבות תקפו הצרפתים את הערבים אולם הערבים הצליחו לבלום את ההתקפה, הכח הצרפתי נס מן הקרב והכוח הערבי רדף אחריהם ללא מעצורים.
לאחר זמן רב של רדיפה נעצר הכח הערבי מול תל חי מפקד הכח דרש מכוחותיו של טרומפלדור להכנס לתוך המבצר לבדוק שאין בפנים צרפתים הוא חשב שהכח היהודי נתן להם מחסה , חייליו ניסו להסביר לו שאין שם שום צרפתים אך הוא לא סר מעמדתו חייליו הבינו שאי אפשר לשכנעו ונכנסו לתל חי הכח היהודי שהיה בפנים אישר להם להכנס.
לאחר כמה סריקות הבין מפקדם שאין אף לא צרפתי אחד לפתע ראו לוחמת יהודיה שמה דבורה דרכלר וניסו לחטוף את נשקה דבורה הצליחה לירות כמה כדורים באוויר ולאחר מכן צעקה בכינויו של טרומפלדור “אוסיה”. לשמע קריאות העזרה של דבורה פקד טרומפלדור על הכח לפתוח באש התפתח שם קרב קשה, הערבים השטלטו על הקומה העליונה ומשם ירו ופגעו בלוחמים רבים לאחר לחימה ממושכת ירדו הערבים מן הקומה העליונה ויצאו מתל חי (יש הסוברים שהכוח היהודי אפשר להם לצאת) טרומפלדור הלך לעזור בקרב בחוץ ולחלץ פצועים לאחר מכן נסו הערבים מן המקום אך לא הפסיקו לירות, בעת חילופי האש הצליח חייל ערבי לפגוע בבטנו של טרומפלדור בעת שהיו בדרך לכפר גלעדי נפל טרומפלדור ואמר את מילותיו האחרונות:
“אין די, טוב למות בעד ארצנו”.
