לב של יהודי:
מגיש שקד סוכות, ב’ בנים
שלום קוראים לי ישראל ואני רוצה לשטף אתכם בסיפור שקראה לי לפני 3 שנים בערך,
המשפחה שלי קצת שונה משל כולם בגלל שאמא שלי יהודייה ואבא שלי ערבי. פעם הייתי הולך לבית ספר ערבי, והיה לי שם הרבה חברים {ערבים}.
אבל אני לא כ”כ אהבתי ללכת לבית הספר הערבי, בגלל שהרגשתי שהמקום שאני נמצא כרגע לא מקומי האמיתי,
הרגשתי מחובר יותר לעולם היהודי. אבל אתם בטח חושבים מה הבעיה פשוט תעבור ללמוד בבית ספר יהודי.
אבל זה לא כזה קל, אתם צריכים להבין לאבא שלי מאוד חשוב שהלך לבית ספר ערבי וכשהוא
מחליט החלטה אי אפשר לשנות אותה.
אבל ביום חמישי אחד החלטי לעמוד מולו ולומר לו את כל האמת.
אתם בטח רוצים לדעת איך, אז ככה…
זה היה ביום חמישי בבוקר הלכתי לבית-ספר כרגיל.
כשהגעתי הנחתי את תיקי הכחול על הכיסא ויצאתי לשחק עם חברי, כשהגעתי אל המגרש פתאום הגיע מוחמד שהיה חברי הטוב מכולם דחף אותי אל הקיר
וצעק “יא יהודי אחד, שקרן!” לא הבנתי למה הוא צועק אליי ככה שאלתי “מה קרה? מה יש לך?” “מה יש לי?! מה יש לך? חשבתי שאתה חבר אבל כנראה שטעיתי” אמר
מוחמד. עדיין לא הבנתי על מה הוא מדבר “על מה אתה מדבר? מה עשיתי?”
“אתמול אחמד, סאלח, ואני הלכנו למגרש הגדול וראינו את אימא שלך ואח שלך” “נו ומה הבעיה?” הייתי עדיין מבוהל.
” ראיתי את אימא שלך עם מטפחת על הראש ואת אח שלך עם כיפה על כחולה על הראש והבנו שאתה יהודי, ומה עכשיו אנחנו לא מדברים איתך!” והם פנו לעבר הכיתה. צעקתי “אבל מוחמד יש לי הסבר! אחמד! סאלח!” ולאט לאט נשארתי לבד במגרש, לא האמנתי שזה יכול לקרות ושהם ישפטו אותי ככה ,ופשוט הבנתי שאני פשוט צריך להגיד למוכחד שאבא שלי ערבי אבל אני לא הספקתי כי ישר היה צלצול ונכנסתי לכיתה מיד.
בשיעור בקושי הצלחתי להתרכז רק רציתי שיגיע הצלצול של ההפסקה כדי שאי יכול לדבר עם מוחמד אבל
הוא יתעלם מימני ולאחר כמה דקות ניגמר היום בבית ספר. אבא שלי אסף אותי כרגיל וסיפרתי לו שאני רוצה לעבור לבית ספר אחר , והוא אבין ואמר לי שהוא יעביר אתי לבית ספר יהודי ועד עכשיו אני בבית ספר יהודי ועד פה הסיפור.
ביי
