תמיד אפשר להתחיל מחדש

שלום אני יותם. אני בן 12, אני בן יחיד ואני גר בנחושה ושונא, אבל ממש שונא אנגלית. תמיד המורה אומרת שאנגלית זה המקצוע הכי חשוב כי אולי כשנהיה גדולים נרצה לעבוד במשהו שצריך לדעת בשבילו אנגלית אבל אני חושב שהיא סתם אומרת את זה כדי שנכין שיעורי בית . היום היה סתם עוד יום רגיל בבית ספר. המורה דיברה ודיברה. אם תישאלו אותי מה אני מעדיף שיעור או הפסקה אני אגיד שיעור. אתם בטח חושבים “שיו אחי מה אתה חנון?” אז לא. בשביל להבין צריך לחזור כמה ימים אחורה ליום שהתחילו עלי את החרם. יום אחד הצטרף ילד חדש, אמיר, לכיתה. זיהיתי אותו מיד. הוא היה איתי בגן. שנינו לא סבלנו אחד את השני משום סיבה שהיא. עם הזמן הוא הפך למלך הכיתה והסית את כול הכיתה נגדי. זהו עכשיו כולם צוחקים עלי. עכשיו אתם מבינים למה אני מעדיף שיעור. המורה קראה לי בשמי לגשת ללוח ואז אמיר צעק “מי זה יותם? אני מכיר רק מטומטם” והתפקע מצחוק עם חבריו שהיו לשעבר שלי. זה השם חיבה שהמציאו לי בגלל השם שלי. טוב נעזוב את זה. הצלצול לסוף בית הספר נשמע וטסתי הביתה הכי מהר שיכולתי אבל למרות שרצתי מהר, אמיר, הילד שהתחיל עלי את החרם, תפס אותי. כנראה הוא רץ אחרי. עצרתי וגם הוא עצר ואמר לי “אם אתה רוצה שהחרם עליך יפסק תעשה טובה לך ולכולם ותעוף מהארץ במילא אף אחד לא רוצה אותך”. אמר ורץ משם. הלכתי הביתה. “איך היה היום בבית ספר?” שאלה אותי אמא אמרתי לה שהיה סבבה כמו בכל יום , למרות שזה לא היה נכון. הלכתי לחדרי וסגרתי את הדלת. אחרי כמה דקות אבא ואמא נכנסו לחדר, התיישבו על המיטה שלי ואמרו לי שהם צריכים לספר לי משהו. חשבתי שאולי אמא בהריון אבל אז הם אמרו “אנחנו עוברים דירה לניו יורק נדבר על זה בארוחת ערב” אמרו ויצאו מהחדר. פתאום התחילו לצוץ לי מחשבות “מה אם גם שם יעשו עלי חרם? מה אם ילדים מהכיתה שלי ינסו לדבר איתי ואני לא אבין? מה אם המורה תגיד לי לספר קצת על עצמי ואני לא אדע מה להגיד?” וגם משהו אחד טוב: “אולי שם יהיה לי חברים?”. בכל מקרה יצאתי מהחדר והלכתי לסלון לאכול ארוחת ערב. “אנחנו נצא בעוד שבוע”. אמרה אמא “אני יודעת שזה לא עוד הרבה זמן אבל סוגרים את הסניף של אבא והציעו לו עבודה בניו יורק”. לא ידעתי איך להגיב. גמרתי את האוכל והלכתי לחדר לישון. בבוקר אמא אמרה לי שאלך להיפרד מהכיתה, סירבתי. אמא לא הבינה מדוע אבל אמרה לי להתחיל לארוז ולקחת רק את הדברים שהכי חשובים לי. ככה היה פחות או יותר כל השבוע. ואז הגיע היום לעבור דירה. לקחנו אתנו את המזוודות ואת שאר הדברים שהיו אתנו ועלינו לאוטו של אמא. נסענו בערך שעה והגענו לנמל התעופה. ירדנו מהרכב ועלינו למטוס. אני לא בדיוק יודע כמה זמן טסנו אבל נראה לי שזה היה סביבות ה12 שעות. אמא העירה אותי שעה לפני שהגענו כדי לראות את הנוף המהמם. זה באמת היה נוף ממש יפה! חזרתי לישון והתעוררתי כשהמטוס נחת. לקחנו את המזוודות ויצאתי מהמטוס. ניו יורק שלום! כי תמיד אפשר להתחיל מחדש.