שני חיסונים בשלושה שבועות-אליה קימלמן
“אווווף, מתי כבר הקורונה הזאת תיגמר!” רטנה עלמה. “את הולכת להתחסן, נכון?” שאלה תמר. ”אני לא יודעת”. היא השיבה. “את תצטרכי להתחסן מתישהו.” אמרה סופי. “אולי” אמרה עלמה. שלושתן דיברו ביחד בהפסקה. והיא הבינה את שלישי, בתחילת חודש כסלו. בסוף היום, כשאימא של עלמה באה לקחת אותה מבית-הספר, היא שוב שאלה את אותה שאלה: “איך היה בכיתה ג?” “איייימא, כבר חודש שבט!!” רטנה עלמה. גם אבא היה באוטו, כשעלמה שמה לב אליו שאלה: “מה אבא עושה פה?”. אימא היססה ואמרה: “אני ואבא החלטנו … לחסן אותך.” “מה!!!!!!!!!” ולפני שהבינה מה קורה, היא מצאה את עצמה בקופת חולים מחכה בתור לחיסון. החיסון היה ממש כואב, ואימא נתנה לה סוכריה קטנה, כפרס. באותו לילה הלכה לישון עם יד כואבת.
השבוע אחרי עבר כמו חלום. היה לה מבחן בחשבון, והיא קיבלה מאה! בשיעורי הספורט, היא רצה הכי מהר בכיתה!!
החומר בשיעור הנביא!!! ואף אחד לא התחצף אליה. היא תהתה בראשה אם, החיסון הוא מה שנתן לה את כל המזל. היא שאלה את דוד שלה, שהוא רופא האם הוא חושב שהחיסון הוא זה שנתן לה את המזל. “אולי” הוא ענה, וקרץ.
בשבוע השני, ביום ראשון. בחצות, התעוררה עלמה בגלל סיוט על מחטים. הסיוט היה כה מפחיד, שנשארה ערה כמעט עד הבוקר. למחרת ביום שני
עלמה סיפרה לתמר וסופי על הסיוט. “אני מקווה שלו תפחדי לעשות את השני”. אמרה תמר. “ורק שתדעי שאנחנו גאות בך שעשית את הראשון” הוסיפה סופי.
הסיוט הופיע גם ביום חמישי. אבל הפעם עלמה התגברה עליו.
יום החיסון הגיע!!! ועלמה שוב מצאה את עצמה בקופת חולים. “אחרי החיסון הזה יהיה לך תו-ירוק”. אמרה אימא בקול נרגש. “הבא בתור” עלמה קמה והלכה לחדר החיסונים.
בזמן החיסון האחות ספרה בקול:. ” אחת…שתיים וזהו” “נגמר? יש, זה נגמר!!! אמרה עלמה וחייכה. “אה, ויש לי שאלה, אחרי החיסון הראשון היה לי הרבה מזל למה?” “החיסון אינו קסום, אך הוא מציל חיים, השיבה הרופאה. “והחיים הם קסם” אמרה עלמה בסיפוק.
הסוף
