פעם אחת, היה ילד שקראו לו שמעון. שמעון אהב חיות מאוד.
יום אחד הוא שאל את ההורים שלו: “אפשר לקבל חתול?” ההורים חשבו קצת וענו: “אנחנו מסכימים, אבל באיזה צבע אתה רוצה שהחתול יהיה? אם נמצא חתול בצבע שאתה רוצה, נאמץ אחד”. שמעון ענה מיד: “אני רוצה חתול בצבע שחור ולבן”. ההורים שמחו ואמרו: “בסדר גמור, נחפש לך חתול שחור-לבן”, והם באמת הביאו לו את החתול.
אחר כך שמעון שאל: “אפשר עוד חתול?” אבל ההורים ענו: “לא. כשתהיה גדול, תוכל לעבוד בגן חיות ולהיות עם הרבה חיות וכמה חתולים שתרצה”. שמעון אמר: “בסדר”.
כששמעון גדל, הוא הלך לעבוד בגן החיות. הוא רצה להיות המנהל, אז הוא עבד ממש קשה, ובסוף הוא באמת הפך למנהל גן החיות. אחר כך הוא שאל באקווריום אם הם צריכים מנהל, והם אמרו “כן”. אז שמעון הפך גם למנהל האקווריום. הוא עבד בהרבה מקומות, הציל חיות ועזר להן מאוד.
יום אחד שמעון החליט שהוא רוצה להיות גם חוקר חיות. הוא עבר את המבחנים והתקבל לעבודה. הוא היה מאוד עסוק בכל העבודות שלו.
שמעון הזדקן. הוא אהב חיות כל כך, שלקח כמה מהן לגור איתו בבית: קוף, ציפור, חתול ואפילו אריה קטן!
כשהוא היה זקן מאוד, הוא הבין שהוא לא יכול לטפל בהן יותר. הוא אמר לחיות שהוא צריך להחזיר אותן לגן החיות, וביקש מהעובדים שם לשמור עליהן טוב מאוד.
לשמעון היה בן בשם יוסי. יוסי רצה להיות כמו אבא שלו. שמעון אמר ליוסי: “לא משנה במה תעבוד, העיקר שתעבוד עם חיות שאתה אוהב”. אחרי ששמעון נפטר, יוסי המשיך את דרכו. הוא עבד בגן החיות, הפך למנהל וגם לחוקר חיות, בדיוק כמו אבא שלו.
