פעם אחת הייתה ילדה שקראו לה שילת, ולשילת היה אח שקראו לו מיכאל. מיכאל היה גדול ממנה בשנתיים.
מיכאל חשב לעצמו: “אם אני יותר גדול, אני יכול להרביץ למי שבא לי.”
כל יום, כשמיכאל ושילת יצאו מבית הספר, מיכאל התחיל לריב איתה. כשההורים לא היו בבית, מיכאל הרביץ לה.
יום אחד, כשהם חזרו הביתה, הם גילו שמישהו השאיר עוגת שוקולד על השולחן ועכשיו העוגה חצי אכולה. הייתה להם כלבה שקראו לה ואפל, ושוקולד מסוכן בשבילה.
כנראה בזמן שהם היו בבית ספר, ואפל קפצה על השולחן והתחילה לאכול את עוגת השוקולד. הם פחדו שיקרה לה משהו.
אז הם התקשרו לאבא ומיכאל יצא החוצה כדי לדבר בטלפון ולספר לו מה קרה. שילת ריגלה אחריו לשמוע את השיחה וגילתה שזה מיכאל שלא הכניס את העוגה והכל באשמתו.
כשההורים חזרו הביתה, הם בדקו את ואפל והיא הייתה בסדר. כולם שמחו מאוד.
אבל אחרי כל המקרה עם ואפל, מיכאל חזר להרביץ לשילת.
ביום ראשון הוא נתן לה סתירה, ביום שני אגרוף, ביום שלישי בעיטה, ביום רביעי הוא דחף אותה, ביום חמישי שוב סתירה, ביום שישי בעיטה לפנים, וביום שבת בוקס. וככה כל שבוע.
יום אחד, שילת רצתה להזמין את החברות שלה למסיבת פיג’מות ואמא הסכימה. בזמן ששילת ואמא שלה תכננו את המסיבה, מיכאל תכנן להרביץ לחברות של שילת. כששילת שמעה את זה, היא מיד הלכה לאמא שאמרה לו שאם הוא ירביץ הוא יקבל עונש מאד גדול.
כשהגיע יום מסיבת הפיג’מות, שילת חששה מאוד. מיכאל יצא מהחדר בזמן המסיבה, ושילת התחילה לצעוק:
“סכנה! סכנה! מיכאל רוצה להרביץ לכם!”
מיכאל חזר לחדר במהירות. הוא רצה לעשות משהו לשילת ולחברות שלה, אבל לא את הדבר הרגיל כי הוא לא רצה לקבל עונש גדול. הוא רצה לעשות משהו מיוחד – מתיחות. חלק מהמתיחות היו מפחידות ומלחיצות, וחלק מצחיקות ומתוקות.
המתיחה הראשונה הייתה סוכריות וקצפת לפנים.
המתיחה השנייה הייתה דבק חזק מאוד על הנעליים כדי ששילת לא תוכל לזוז.
המתיחה השלישית הייתה לקחת אחת מהחברות בזמן שהיא ישנה ולהפיל אותה לאמבטיה.
המתיחה הרביעית הייתה לדחוף קרמבו לפרצוף.
והמתיחה החמישית הייתה להכין רובוט עם רגליים ענקיות כדי להפחיד אותן’ לנצח.
אחרי כל זה, שילת החליטה להחזיר לו. היא רצתה לעשות לו מתיחות אכזריות במיוחד.
היא חיכתה עד שהוא נרדם, שמה לו כיסוי עיניים, לקחה מים מלוכלכים ושפכה עליו. אחר כך היא שמה לו קצפת על הפרצוף – אבל לא קצפת רגילה, אלא גבינה לבנה. היא לקחה שקית זילוף, מזגה לתוכה את הגבינה, זילפה אותה כמו קצפת, והוסיפה לימון ושמן זית. מיכאל התעורר ונבהל מאד.
אחר כך שילת הדביקה ניילון נצמד על הדלת, כדי שכשהוא יצא מהחדר לשטוף את הקצפת הוא ייתקע בניילון השקוף. הוא התעצבן עוד יותר. בשירותים חיכה לו ניילון נוסף על האסלה, ובחדר חיכתה לו שוב הצלחת עם הקצפת. מיכאל בכה.
אבל שילת הרגישה שמשהו עדיין חסר. היא רצתה נקמה אחרונה, כדי שמיכאל לא ירביץ לה יותר לעולם. היא חיפשה הרבה זמן, עד שמצאה מתיחה מיוחדת שנקראת “החלום”.
לילה אחד, כשמיכאל ישן, שילת נכנסה לחדר שלו על קצות האצבעות. היא לחשה לו באוזן דברים מפחידים עד שמיכאל התעורר בבהלה מחלומות רעים. הוא קם מהמיטה ועף מהבית.
ואז שילת סוף סוף הרגישה רגועה.
הסוף.
