היה היה ילד ששמו היה שמעון, והוא היה מאחר כל הזמן.
אבל פעם אחת כשהוא איחר כרגיל, המורה הסתכלה עליו עם המבט הכועס שלה וגם כל הכיתה הסתכלה עליו. ואז המורה אמרה “איחרת, אתה יודע?” “כן” שמעון גמגם. “מחר אתה לא תוכל להיכנס לכיתה אם תאחר, ואם אחרת תצטרך לקבל אישור מהמנהל להיכנס לכיתה.”
לאחר יום, שמעון זכר מה המורה אמרה. הוא איחר ולכן הלך למנהל והמנהל שאל אותו “למה את פה?” שמעון סיפר למנהל את מה שהמורה אמרה לו, ואז המנהל הביא לו אישור להיכנס לכיתה. שמעון הרגיש עצוב מאוד. המורה לקחה את האישור של שמעון. היא אמרה לו “כנראה אני אצטרך להתקשר להורים שלך”.
כששמעון חזר לבית שלו, אבא ואמא שלו אמרו לו “קנינו לך משהו והוא על המיטה שלך” שמעון לא הבין למה קנו לו משהו, כי תמיד הוא איחר, וההורים שלו עודכנו על זה. הוא הלך לחדר שלו, ואז על המיטה בחדר שלו הוא ראה שעון מעורר והוא הרגיש שמח מאוד.
למחרת בבוקר, כשהוא הגיע בזמן לכיתה, המורה אמרה לו “איך הגעת בזמן?” והוא סיפר לה שההורים שלו קנו שעון מעורר.
מאז לפעמים שמעון הגיע אפילו ראשון מכל הילדים בכיתה, והוא הרגיש שמח מאוד.
