שמים סוף לחרם

פעם הייתה כיתה די רגילה, היו בה 15 בנות ו15 בנים  ושום דבר לא היה מיוחד בה.

הם למדו בכיתה ה1 בבית ספר דקלים.

הם למדו מתמטיקה , תורה , עברית ועוד המון מקצועות רגילים.

יום אחד הכול השתנה שהגיע ילד חדש לכיתה

מספר הבנים והבנות כבר לא היה שווה, היו 16 בנים ו15 בנות .

הילד היה קצת שונה מכולם , צבע העור שלו היה חום והשם שלו קצת שונה משל כולם

קראו לו אבבה .

לילדים בכיתה היה קשה לקבל את זה שהוא שונה .

בכל יום קבוצת ילדים הייתה צוחקת על השם שלו , על צבע העור שלו , על הלבוש שלו ועל ההורים שלו שלא ידעו לדבר בעברית .

ילדה אחת בשם נויה בחרה לא להשתתף ולא לצחוק עליו , אבל היא עדיין לא יכלה להתקרב אליו כי היא פחדה שאם היא תשחק איתו אז גם עליה הילדים יצחקו ולא ישחקו איתה.

וכך אבבה היה מגיע בכל יום עצוב לבית הספר.

לאחר מספר שבועות היה טיול שנתי  לצפון וכל הילדים ממש התרגשו לקראת הטיול .

נועה ונטע הכינו כבר דף עם רשימת זוגות שישבו ביחד באוטובוס

אלי ויהונתן הכינו רשימה של חטיפים שיקנו לטיול

ושאר הכיתה הכינה רשימה של שירים ומשחקים שהם הולכים לשיר ולשחק בטיול

ורק אבבה היה בצד ולא השתתף , נויה ראתה זאת מהצד והייתה עצובה מאוד בשבילו אבל מה יכלה לעשות , הרי אם תתחיל לדבר איתו כל הכיתה תצחק גם עליה.

הגיע יום הטיול , כל הכיתה הגיעה מוקדם לבית הספר מלבד ילד אחד 

אבבה לא הגיע לטיול השנתי של הכיתה .

נויה הבינה מיד מדוע אבבה לא הגיע לטיול השנתי והיא החליטה שהיא לא תאכל את הממתקים שלה ואחרי  בית הספר היא תלך אליו ותשמח אותו בהרבה ממתקים.

שנגמר הטיול נויה הלכה לבית של אבבה היא דפקה בדלת של אבבה אבל הוא לא היה בפתח הדלת זאת הייתה אמא שלו .

אמא של אבבה הכניסה את נויה לחדר שלו, בהתחלה אבבה התבייש ולאחר מכן התגבר על מבוכתו והכניס את נויה לחדרו הם ישבו , דיברו וצחקו ונויה ראתה המון מדליות וגביעים בחדר שלו

מסתבר שבאתיופיה אבבה היה אלוף בית הספר בכדורגל

נויה החליטה לעשות מעשה ושיתפה את המורה שלה במה שקורה בכיתה.

אבבה הופתע שהגיע ביום למחרת ולגלות שיש טורניר כדורגל שכיתה ה1 מתחרה בכיתה ה2 .

הטורניר התחיל ואבבה הבקיע 2 גולים כבר במחצית הראשונה , המשחק הסתיים בתוצאה של 3 -1 לטובת כיתה ה1

בסוף המשחק כל הכיתה והקהל  מחאו כפיים לאבבה והוא היה מאושר.

לאחר מכן הכיתה הלכה לחגוג את הניצחון וכולם היו סביב אבבה וביקשו ממנו שיאמן אותם בכדורגל .

מאותו יום הוא ונויה הפכו לחברים הכי טובים ואבבה הפך להיות ילד כמו ילדי הכיתה.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »