שולם שולם לעולם”/טליה יהודה”
“זהירות” צעקה תמר תוך כדי ריצה לתומר, הם חמקו לכביש והתיישבו בזהירות מאחורי מכונית במסתוריות, החשש, הפחד, החרדה והלחץ התערבבו להם ברגשות. זה היה הרגע הכי מלחיץ שהיה להם בחייהם
הכל התחיל כשתמר ותומר האחים התאומים שלנו חוזרים מבית הספר “קסטרה”,
“אתה יודע?!” אמרה תמר בחשש “יש לי תמיד תחושה מוזרה כאילו מישהו עוקב אחרינו”
“נו באמת מה זה השטויות האלה, זה רק בסרטים כל הדבר הזה” ענה תומר בביטחון עצמי, אך פתאום הביטחון העצמי שלו התפוגג, אולי תמר צודקת? היא הרי תמיד צודקת. חשב בליבו.
תומר הרגיש את התחושה הזאת, כאילו מישהו מסתכל עליו ומתצפת עליו
כשהגיעו לביתם תמר צנחה על הספה מותשת, “וואו איזה יום מתיש המורה דפנה צעקה על כל הכיתה איזה שלוש פעמים וכל פעם היינו צריכים לחזור להתחלה של הקטע”
…”כן,” ענה תומר תוך כדי שלגם מהתה שלו “לפעמים אני מרגיש שהעולם שלנו מוזר”
“טוב מן הסתם” אמרה תמר “הריב שלי עם מרים, היא הייתה כזאת תמימה, מה היא רוצה מהחיים שלי?!” אך פתאום שכחה שאחיה נמצא איתה והבעת פניו לא נראה מרשימה במיוחד כמו תמיד כשתמר דיברה על הריבים שלה ותמיד גלגל לה עיניים.
“אתה יודע שדווקא עכשיו אני מרגישה שהריב הזה יהיה רציני”
“בשבילך כל הריבים האלה רציניים ותמיד את פותרת אותם בקלות” ענה תומר אבל שם לב שהבעת הפנים של תמר נראתה כעוסה במיוחד. “מה לעשות את תמיד רבה עם חברות שלך ואז אומרת את זה בקול בבית” גיחך תומר “כאילו, מה את רוצה שאעשה?!, זה אשמתי?! הרי בסופו של דבר זאת את שרבה!!”
“טוב, בוא נשכח מזה, אני צריכה לעשות שיעורים” ענתה תמר מותשת “למרות שעדיין יש לי את התחושה המוזרה הזאת”.
יום לאחר מכן כשתמר ותומר חזרו לבית הספר תמר שמה לב שמרים מסתכלת עליה במבט עצבני וכל פעם כשהסתכלו אחת על השנייה מרים הפנתה את מבטה בכעס, “מה היא רוצה ממני?!” חשבה תמר “בסך הכל ריב אחד קטן!” המשך היום עבר בשקט אך תמר לא שמה לב למה שקרה במגרש..
“תמסור את הכדור חתיכת מפגר!” צעק רוני מעברו השני של המגרש “מה הבעיות שלך?!”
תומר שיחק בכדור אך הייתה לו אסטרטגיה, הוא המשיך את המשחק וניסה להתעלם מהצעקות והעלבות.
לבסוף אחד השחקנים מהקבוצה חטף לו את הכדור ובעט בצורה ישירה לשער, “יופי באמת עכשיו בגללך הפסדנו שוב פעם בגלל הטכניקות הדמיוניות שלך” לעג בעצבנות לתומר.
כשחזרו תומר ותמר מבית הספר לא דיברו אחד עם השני בגלל עצבנות, כשהגיעו לביתם פתחה תמר בנאום שקצת עיצבן את תומר “מבחינתי אני לא חוזרת לבית הספר אבל אתה יכול בגלל שלך אין שום ריב עם חברים ולכן אני חושבת שיש לי פטור” , “גם לי היו ריבים היום אוקי?!” רתחה תמר מכעס
הם ישבו בשקט והמשך היום גם כן היה שקט, כשהם חזרו לבית הספר תמר הופתעה שכל הכיתה מוצפת בריבים וצרחות כשכולן כועסות “מה קורה פה?!” שאלה תמר חברה שהייתה לידה אך לא שמה לב שזאת הייתה מרים “מה את רוצה ממני?!” לעגה מרים לתמר “יש ריבים יופי?!”, “מ…מרים” גימגמה תמר “לא ידעתי שאת כאן, כאילו סליחה על מה קרה” נפלטה לתמר מהפה מילה ששנאה להגיד בקול אבל פתאום הייתה לה הרגשה חמימה שאמרה לה שמה שעשתה היה נכון, “סולחת” אמרה מרים אך שתיהן לא שמו לב שכל הכיתה מסתכלת עליהן וכך כל הכיתה סלחה אחת לשנייה והיה שלום בכיתה.
כשתומר הגיע לכיתתו שם לב שיש לו פתק על השולחן, הוא פתח וראה שכתוב “לתומר היקר
אני ממש מצטער על מה שקרה אתמול ובכללי אני ממש מצטער ומתנצל” תומר ניגש לרוני “סולח” הם נתנו כיף ידידותי והיו לחברים טובים…
עד הפעם הבאה….
