שדה פרח

תשרי, תשנ”ב.

שמחה גדולה בבית משפחת ישראלי. תינוקת חדשה הצטרפה למשפחה. גפן ושיזף הריעו בקול: “יש! יש! סוף סוף יש לנו תינוקת חדשה”.

משפחת ישראלי היא משפחה ישראלית, שאוהבת לטייל בארץ. הם גרים במושב קטן עם שדות גדולים בצפון הארץ.

אבא ואמא החליטו לקרוא לתינוקת פרח, גם לה הם בחרו שם שקשור לגידולי אדמה כמו לאחים הגדולים. למשפחת ישראלי היה שדה, ומרוב שמחה שנולדה להם תינוקת חדשה הם העניקו לשדה את השם “שדה פרח”. כשפרח גדלה היא טיפחה מאוד את השדה ואהבה אותו במיוחד.

כשמלאו לפרח 17 שנים היא החלה להתקרב ליהדות. למדה מהי צניעות, איך להתפלל ועוד. היא הרגישה איך היהדות מאירה לה את החיים. היא רק הצטערה שככל שהתקרבה ליהדות, כך התרחקה מהמשפחה שלה שלא אהבה את התהליך שעברה.

אלול, תשפ”א.

פרח השכיבה את הילדים לישון, והתארגנה בשקט לצאת לשיעור השבועי. גם בזמנים עמוסים היא לא ויתרה עליו. בשיעור של הערב היא נחשפה למצווה חדשה, שאף פעם לא שמעה עליה – “שמיטה”. המרצה הסבירה שבארץ ישראל יש מצווה מיוחדת, כל שנה שביעית יש להפסיק לעבוד את האדמה, יש שנת מנוחה לקרקע וזמן לאדם ללימוד תורה. פרח נלחצה. היא חשבה על השדה שלה. ברור היה לה שהולכים לעבוד בו בשנת השמיטה. כששבה הביתה, לא הצליחה להירדם. היא ישבה על המיטה שעות על גבי שעות ורק מחשבה אחת הטרידה אותה: “מה הולך להיות עם השדה שלי”? היא ניסתה למצוא פתרון. רק לפנות בוקר עלה לי רעיון, וסוף סוף הצליחה להירדם. מיד אחרי ששלחה את הילדים התארגנה בזריזות ונסעה לכיוון המושב.

תמיד אהבה להסתכל בחלון, לראות את נופי ארץ ישראל היפים עליהם גדלה. אבל הפעם הייתה שקועה במחשבות… האם תצליח?! הנסיעה הארוכה עברה מהר, והיא מצאה עצמה בפתח ביתו של גפן, שגר בסמיכות להוריה. לקול נקישותיה בדלת, גפן מיהר לפתוח, הוא שמח לראותה והזמין אותה פנימה. פרח ביקשה לגשת ישר לעניין. היא ביקשה ממנו לעזור לה לשכנע את אבא שלהם שלא יעבדו בשדה בשנת השמיטה. גפן הסתכל עליה בעין בוחנת. הוא חשב שאולי יצאה מדעתה. אבל כשראה שהיא החלטית, וכמה זה חשוב לה הוא הסכים לעזור. יחד הם יצאו לבית הוריהם. אמא, כמו תמיד, שמחה לקראתה, אבל אבא נשאר מרוחק. קשה היה לו עם השינוי שעשתה. אחרי שיחה קצרה, גפן פתח והתחיל להסביר מהי שמיטה וגם הוסיף את בקשתה של פרח. אבא שלו נבהל: “מה אתה מקשקש? גם אתה רוצה לחזור בתשובה?”. גפן השתתק, ופרח ראתה שאין לה ברירה אלא לדבר איתו בעצמה. אבל אבא לא הסכים לשמוע. פניו האדימו, בקול כועס אמר: “אני מוכן לדבר אתך על הכל, אבל לא במנהגים המוזרים של היהדות”. פרח ראתה שאין עם מי לדבר. בצער נפרדה מהמושב וחזרה הביתה. כעבור שבוע ניסתה שוב, אולי בכל אופן, אבא יהיה מוכן לשמוע. אבל אבא הסכים לדבר על הכל. רק לא על השדה. רק לא על השמיטה.

פרח לא ידעה מה לעשות, והתקשרה למשפיעה שלה. היא סיפרה לה את כל הסיפור, וביקשה את עצתה: “מה לעשות עם השדה? איך לגרום לאבא שלא לעבוד בו?” המשפיעה אמרה לה שיש דברים שלא בידיים שלה. היא צריכה לכבד את אבא כמו שהוא, ולקוות שבעזרת ה’ אולי הוא ישנה את דעתו.

ראש השנה, תשפ”ב.

בעזרת נשים עומדת אישה ובידיה מחזור. כולם מתפללים על השנה שתבוא. שתהיה בריאה, שלא תהיה קורונה ולא סגרים, שיהיה נחת מהילדים, שמחה, פרנסה. רק אישה אחת נושאת תפילה חמה, מתחננת, שה’ יעזור וגם בשדה פרח, בשדה שלה, ישמרו בשנה הזו את מצוות השמיטה.