“רכבת אל העבר”

תום הביט דרך חלון הרכבת העוזבת את קניוני עזריאלי בדרכה לחיפה. תל אביב נראתה חגיגית עם דגלי המדינה המתנוססים בכל צומת וכרזות ענק המזכירות לכולם את חגיגות השבעים למדינת ישראל. תום התרגש למראה עיניו. הוא נזכר בסיפורים של הוריו על הקשיים הרבים שעברו על העם  היהודי מרגע שראש הממשלה, דוד בן גוריון  הכריז על ישראל כמדינה עצמאית. מדינה כל כך צעירה, מוקפת בעמים המבקשים להשמידה ועדיין שורדת ואף מגיעה להרבה הישגים טכנולוגים , המביאים לה כבוד בעולם כולו. הצצה קצרה בשעונו מזכירה לו שבעוד כ- שעה יתחיל השיעור בטכניון והוא חשש שיאחר, אך לא הייתה דרך לזרז את נסיעת הרכבת. בתחנה הבאה עלתה אישה מבוגרת שהזכירה לו את אמו. הוא מיהר להוריד את תיקו מהמושב ופינה לה מקום לצדו.

האישה נראתה בשנות השמונים לחייה, שיערה הלבן היה משוך לאחור ושרוולי שמלתה חשפו מספר שהיה מקועקע על ידה. תום הבין שאישה זו היא ניצולת שואה, בדומה לאמו. מחלונות הרכבת הנוסעת ניתן היה לראות נופים עירוניים משתנים ליערות והרים. הוא הבין שעוד מעט יגיע לחיפה. משיחה עם האישה הוא למד על מה שקרה לה ולמשפחתה באירופה והיה משהו מוכר בסיפור שלה. תום שקע רגע במחשבות על אמו סוניה שברחה בגיל 8 וניצלה בזכות אנשים שהחביאו אותה בביתם עד סיום המלחמה. אמו תמיד סיפרה לו על אחותה הגדולה ג’רמיה שנותרה מאחור וכנראה נספתה. האישה שלצדו יכולה להיות האחות האבודה של אמו. הרכבת הגיעה לחיפה וכולם מיהרו לצאת לרציף. תום חשש לאבד את האישה ומיהר לרדוף אחריה. “תירגע תום” אמר לעצמו. אתה עשוי להבהיל אותה. ביציאה מהתחנה הוא ראה אותה ממתינה בתחנת האוטובוס. תום התיישב לידה והחל לספר לה על אמו סוניה. האישה שתקה והקשיבה לסיפורו. “הייתה לי אחות קטנה בשם סוניה’לה. שנים חיפשתי אותה ולא מצאתי בשום מקום. אפילו נסעתי לירושלים ל”יד ושם” ומסרתי להם את כל הפרטים על המשפחה שלנו”. ועוד הוסיפה האישה ואמרה:” כשעליתי לארץ רציתי שם ישראלי- יהודי, אז הציעו לי את השם אסתר, שגם היא הסתירה את זהותה היהודית, אך בילדותי בגולה היה שמי ג’רמייה”. תום ישב המום. “היתכן שאסתר היא הדודה שלו, ג’רמייה?”

האוטובוסים חלפו בתחנה, אך אסתר ותום המשיכו לדבר. תום הוציא מארנקו תמונה של הוריו והצביע על אמו. “הייתי שמח לדעת אם תסכימי להיפגש אתה. אסתר נתנה לו את מספר הטלפון שלה וכתובתה ואמרה שתשמח מאוד להפגש.

באותו ערב תום הגיע לבית הוריו וסיפר לאמו על האישה שפגש ברכבת. הוא נתן לאמו את הפתק המקופל שנתנה לו אסתר, וביקש שתתקשר אליה. “מה כבר יכול לקרות?” אמר.

סוניה נגשה ובידיים רועדות הקישה את המספרים. מעבר לקו נשמע קולה של אסתר. לאחר זמן שנראה כנצח שמע תום את אמו בוכה וצוחקת ומעבר לקו נשמעו קריאותיה של אסתר “סוניה’לה שלי, אחותי האהובה, מצאתי אותך.”

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »